תביעה לקיום צוואה ובהתנגדות לה בשל טענות להעדר כשרות המצווה

תובענה לקיום צוואה והתנגדות לקיומה, במסגרתן תתברר שאלת כשרותה של המנוחה לערוך צוואה ולהבחין בטיבה, כמו גם השאלה אם נטלו התובעים חלק בעריכתה.

הרקע הצריך לעניין:

1. המנוחה XXX ז"ל (להלן: "המנוחה") הלכה לעולמה ביום XXX.

1. ביום XXX חתמה המנוחה על צוואה בעדים (ולהלן: "הצוואה") על ידי עו"ד XXX (ולהלן: "עורך הצוואה"), שאושרה על ידי שני עדי קיום. בצוואה הורתה המנוחה כי רכושה יחולק בין התובעים.

1. התובע 1 הוא אחיין של המנוחה. התובעים 2-3 הם אחיה של המנוחה.

1. הנתבע הוא בעלה של המנוחה. המנוחה והנתבע נישאו זל"ז כדמו"י ביום XXX, לאחר שחיו יחד כידועים בציבור משנת 1995 משך 18 שנים בקירוב (ראו פס"ד מיום 12.3.14 אשר יצא מלפני בית הדין האזורי לעבודה בירושלים במסגרת ק"ג XXX-XX-XX המכיר בנתבע כידוע בציבור של המנוחה עובר לנישואיהם). אלו היו נישואים שניים לשניהם. למנוחה לא נולדו ילדים מנישואיה הראשונים ואילו לנתבע שלושה ילדים מנישואיו הראשונים. מיחסיהם לא נולדו למנוחה ולנתבע ילדים.

1. ביום 27.9.12 הגיש עורך הצוואה בשם התובע 1 בקשה לקיום הצוואה (ת"ע 14082-12-12). ביום 2.12.12 הועברה התובענה לבית משפט זה לאחר שביום 26.11.12 הגיש הנתבע התנגדות לקיום הצוואה (ת"ע 14098-12-12). עניינו של הנתבע בדחיית הבקשה לצו קיום צוואה ובמתן צו ירושה (ת"ע 25200-02-13).

1. טרם פטירת המנוחה, ביום 30.8.12, עתר הנתבע בתובענה לפסק דין הצהרתי שיכיר בזכויותיו ברכוש שנצבר על שם המנוחה, ובכלל זה בדירת מגורים ברח' XXX בירושלים (ולהלן: "הדירה") שנרכשה על ידה עובר להיכרות ביניהם המהווה את עיקר עיזבונה. בהתאם להחלטה מיום 10.3.13 נשמעו כלל התובענות במאוחד, ואולם תובענה זו תוכרע בפסק דין נפרד.

טענות הצדדים