תביעה לקביעת משמורת משותפת, חרף ההסכם עליו חתמו הצדדים בשנת 2013

לפניי תביעת אב לקבוע כי המשמורת ביחס לשני ילדיהם הקטינים של הצדדים תהא משמורת משותפת, ולא כפי שנקבע, בהסכמת הצדדים, כי המשמורת תהא בידי האם.

רקע

1. הצדדים נישאו באוגוסט 1997 והתברכו בשני ילדים משותפים: א' ילידת 1999 שהגיעה לבגרות במהלך בירור ההליך וג' יליד XXX, בן 11 שנים.

2. בשנת 2013 חתמו הצדדים על הסכם גירושין וביום 15.7.13 הוא אושר בבית המשפט במסגרת תיק שמספרו תה"ס 5704-07-13, וקיבל תוקף של פסק דין (נספח א' לכתב התביעה).

3. בהתאם להסכם נקבעה המשמורת ביחס לילדים, בידי האם.

בתוך קביעה זו הבהירו הצדדים כי אין בכך כדי להשליך על העדר מסוגלות הורית מצד האב (סעיף 7 להסכם).

בסעיף 13 להסכם קבעו הצדדים את חלוקת זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מההורים.

בהתאם להסכמות הצדדים נהגו הקטינים לשהות עם האב פעמיים בשבוע, כולל לינה, ובכל סוף שבוע שני (מיום שישי, בתום המסגרת החינוכית, עד ליום ראשון בבוקר, ישירות למסגרת החינוכית).

4. הצדדים התנהלו על פי הסדר זה במשך כמעט ארבע שנים, ובחודש מרץ 2017 הוגשה התביעה שלפניי, במסגרתה עתר האב לשנות את הגדרת המשמורת, ולקבוע כי מדובר במשמורת משותפת, להבהיר כי הוא הורה שוויוני ולהוסיף לו עוד לילה אחד, אחת לשבועיים על מנת שחלוקת הזמנים תהא שווה ממש.

מה נפקות ההגדרה

5. עד לאחרונה, עת ניתן בבית המשפט העליון, פסק הדין בעניין בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, (פורסם במאגרים), נהגו בתי המשפט, בהרכבים שונים, להפחית בחשיבות ההגדרה של המשמורת, וכן נעשה אף על ידי זה.