תביעה לצו קיום צוואה והתנגדות לקיום הצוואה

בפני תביעה לצו קיום צוואתו של המנוח א. ס ז"ל מיום 10/3/2004. והתנגדות לקיום הצוואה.

רקע:

1.      המנוח ס.א נפטר ביום 16/11/07.

2.      המנוח הותיר אחריו צוואה חתומה מיום 10/3/04 לפיה, יורשותיו הן התובעות 1-2, מי שהייתה אשתו ובתה. 

3.      הצוואה נחתמה בפני שני עדים: עורך הדין יצחק אופק ז"ל שערך הצוואה, וימית ויזל מזכירתו.

4.      התובעת 1 והמנוח נישאו ביום 28/2/05 בנישואי פאראגווי, לאחר שחיו מספר שנים כידועים בציבור, הנישואין נרשמו במרשם האוכלוסין.

5.      המתנגדות לקיום הצוואה הן בנותיו של המנוח מנישואיו הראשונים. נישואין  שהסתיימו בגירושין בתאריך- 19/5/97.

טענות התובעות:

1.      התובעת 1 הגיעה ארצה ביום 18.7.200 מרומניה למטרת עבודה בסיעוד. בטיסה היא הכירה את המנוח שחזר מביקור ברומניה.

2.      השניים המשיכו להיפגש גם לאחר מכן  ולאחר כ- 8 חודשים הם עברו להתגורר יחד וחיו כבני זוג, ידועים בציבור. לאחר 4 שנים, ביום 28.2.2005 הם נישאו בנישואיי פארגוואי. הנישואים הוכרו ונרשמו.

3.      בניגוד לטענת המתנגדות המנוח מעולם לא "שכר" את שירותיה של התובעת כמטפלת. השניים היו בני זוג לכל דבר ועניין התובעת לא עבדה בשום שלב אצל המנוח כעובדת סיעוד. היא אכן סעדה אותו בימיו האחרונים (החל מסוף 2005) כשהשניים היו כבר נשואים.

4.      על רקע הגירושין של המנוח מאשתו הראשונה, המתנגדות בחרו לתמוך באימן וניתקו כל קשר עם אביהן.

5.      בעת עשיית הצוואה וכן תקופה ארוכה לאחר מכן המנוח היה בריא לחלוטין כשהוא מיטיב להבחין בטיבה של צוואה. רק בסוף 2005 לקה המנוח בגידול סרטני, גם בעת מחלתו לא איבד המנוח את צלילותו או את ראייתו ויכול היה לקרוא.

6.      הצוואה נערכה ביום ה- 10/3/04 בפני שני עדים: עוה"ד יצחק אופק ז"ל, ומזכירתו ימית ויזל. המנוח מסר לעוה"ד את רצונו האמיתי. עוה"ד אופק הכיר את המנוח הכרות אישית ואף ניסח את הצוואה.

7.      התובעת 1 לא הייתה מעורבת כלל בעריכת הצוואה. על דבר עשייתה נודע לה מפי המנוח במועד הרבה יותר מאוחר. בעת עריכת הצוואה התובעת 2 לא הייתה בארץ ולכן לא הייתה לה שום אפשרות להיות מעורבת בעריכת הצוואה.  

8.      אומנם הצוואה מנוסחת בלשון משפטית, אך מדובר בצוואה פשוטה יחסית המנוסחת כפי שכל הצוואות שנערכות על ידי עורך דין מנוסחות, תוך שהיא משקפת את רצון המנוח.

9.      המנוח היה זכאי  לשמור בסוד את קיומה של הצוואה. הוא איננו חייב בדיווח לא ליורשים ובודאי שלא לאלו שהדיר אותם מירושתו.

10.  אך ברור, על רקע היחסים ששררו בין המתנגדות למנוח מדוע הוא לא סיפר להן אודות הצוואה. יש לציין שהמנוח שמר בסוד קיומה של הצוואה אף מהתובעת עצמה ומסר לה על קיומה רק בסמוך למועד נישואיהם.