תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין אשר הגיש התובע כנגד הנתבעת, זוגתו לשעבר

 1.      בפני תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין אשר הגיש התובע כנגד הנתבעת, זוגתו לשעבר.

2.       עניינם של הצדדים נדון בערכאות לכל הפחות מאז שנת 2001; לאחרונה, הכרעתי במספר טענות ומחלוקות בין הצדדים במסגרת תמ"ש 8744-01-09, שם הובא גם הרקע לסכסוך בין הצדדים (וראה במיוחד ההחלטה מיום 7/2/10 והפסיקתא מיום 28/7/10).

 3.      הנתבע מצוי בהליך של פשיטת רגל; באישור הנאמן הגיש הנתבע כתב תביעה לפירוק השיתוף בזכויות בנכס המשותף לנתבעת ולו. הנתבעת העלתה מספר טענות סף למניעת פירוק השיתוף; במסגרת דיון שנערך בפני ביום 5/9/11, ראיתי לקדם בירור הטענות המשפטיות במהירות, על דרך סיכומן והכרעה בהן; הצדדים הגישו טיעוניהם ויש לפנות להכרעה.

  שאלת הסמכות

4.      א.       הנתבעת העלתה במסגרת סיכומי טענותיה, טענה כנגד סמכותו העניינית של ביהמ"ש. סבורני כי מוטב היה לטענה לולא הועלתה. הנתבעת נתפסת לכלל טעות עת סוברת היא כי מדובר בהליך מכוח פשיטת הרגל, בין הנאמן ובין הנתבעת. ההליך כהגדרתו, וכמוצהר, מתנהל בין התובע ובין הנתבעת. אין חולק כי ביחס לצדדים אלו, מדובר בבני משפחה כהגדרתם בחוק ביהמ"ש לענייני משפחה. העובדה כי התובע נזקק לאישור הנאמן לצורך ניהול ההליך, ולפיקוח על ההליך, של ביהמ"ש

                   שלפש"ר, אינה פוגמת בזהות הצדדים להליך עצמו, הם התובע מחד והנתבעת מאידך.

          ב.      הסכסוך בין הצדדים נעוץ בשיתוף בזכויות בדירת המגורים, ובפרשנותו של הסכם גירושין, אשר נכרת בין הצדדים. סכסוך זה הינו לחם חוקו של ביהמ"ש לענייני משפחה, והדברים נדונים בפניו, מדי יום ביומו. אין מדובר בפירוק שיתוף במקרקעין מכוח הוראות פשיטת הרגל, אלא בפירוק שיתוף מכוח הוראות חוק המקרקעין, בין שותפים במקרקעין. יתרה מכך, העובדה כי הנתבעת עצמה טוענת לדחיית תחולת הפירוק, מכוח הסכם הגירושין, היא התומכת בהקניית הסמכות לבימ"ש זה.

          ג.       רואה אני גם להתייחס לעובדה, כי במסגרת כתב ההגנה, הסכימה הנתבעת לסמכות ביהמ"ש, ולסיפא סעיף 5 לסיכומיה. הגישה לפיה טענת סמכות יכולה לעלות בכל שלב משלבי הדיון, עברה כרסום ממשי. בפרשת רע"א 3640/03 דקל נ' דקל, הבהיר כב' ביהמ"ש העליון, כי גם כשעסקינן בסמכות בימ"ש לענייני משפחה, יש להעלות את הטענה תוך זמן סביר, שאחרת יושתק הטוען. אפנה הצדדים גם לאמירות המפורשות כי העניינים המצויים בסמכות ביהמ"ש לענייני משפחה "כוללים מחלוקות כספיות בין בני זוג, לרבות בני זוג שנפרדו, כאשר נושא המחלוקת נובע מהקשר שנתקיים ביניהם בתקופת היותם בני זוג".

5.       אשר לפסיקה שהובאה בנושא הסמכות, אציין כי אין הנדון דומה לראיה. בת"א 4072/07, נדון הליך לפירוק שיתוף, בין כונס נכסים שמונה על פי חוק ההוצל"פ, ובין שותף במקרקעין. בהליך הנדון בת"א 1925/03, המובא אף הוא בסיכומי הנתבעת, נדון מקרה דומה. כאמור, בענייננו, הדברים שונים מהותית, עת הצדדים להליך הינם התובע עצמו באישור הנאמן. התביעה כל כולה נסמכת על זכותם של שותפים למקרקעין, ואין הפירוק מבוקש מכוח זכותו של נושה, לפי סעיף 54 לחוק ההוצל"פ, אלא מכוח הוראות סעיף 37 לחוק המקרקעין.

6.       משכך, רואה אני לדחות טענת הסמכות. ודוק - לטעמי המבחן הן לשאלת הסמכות והן לתחולת ההגנות כמפורט להלן, הינו מבחן יוזם ההליך והזכות מכוחה הוא בא. כך, הרושם העולה מהליך זה, הינו כי יוזם ההליך הינו השותף במקרקעין עצמו, והנאמן מצוי בפני, רק עקב הצורך באישורו. אין מדובר בהליך שיזם נושה לגביית חוב או שיזם נאמן, על מנת לרדת לנכסי חייב, בין על דעתו ובין שלא על דעתו. מדברי התובע ניתן לקבוע, כי בין אם מצוי