תביעה לפינויו מדירה ומחנות ולדמי שימוש ראויים של אח כנגד אחיו

עובדות ברקע וטענות הצדדים

1.         בפני תביעה לפינוי ולדמי שכירות ראויים. התובעים  בני זוג, נישאו זל"ז בשנת 1992, ומאז הם מתגוררים אצל הורי התובע מס' 1, הנתבע הינו אחיו של התובע מס' 1.

טענות התובעים:

2.         לטענת התובעים, הם רכשו בשנת 1994 או בסמוך לכך, מגרש הידוע כחלקה 3 גוש 17484 מאדמות כפר ______ (להלן: "המגרש") לשם בניית בית מגורים . בהמשך, בשנת 1996 או בסמוך לכך, בנו התובעים על המגרש מבנה בן שתי קומות, קומת קרקע- המיועדת לשמש כחניון ובית עסק, וקומת מגורים מעל (להלן: דירת המגורים").

לצורך מימון עלויות הבנייה, נטלו התובעים הלוואה מבנק ירושלים לפיתוח ולמשכנתאות בע"מ (להלן:"בנק ירושלים") על סך של 104,000 ש"ח כנגד משכנתא הרובצת על המגרש (להלן: "ההלוואה"). התובעים נושאים עד היום בתשלום החזר הלוואת המשכנתא.

3.         לאחר סיום עבודות הבנייה,  הרשו התובעים לנתבע  ולאשתו , להתגורר בדירת המגורים כנגד תשלום דמי שכירות חודשיים כמקובל בכפר ______, וזאת עד שיתארגן הנתבע וירכוש דירת מגורים משלו.

            התובעים מוסיפים וטוענים, כי הנתבע לא שילם להם  דמי השכירות החודשיים, חרף  פניותיהם החוזרות  לעשות כן. בענין זה מפנים התובעים למכתב דרישה מיום 10.5.01 -נספח ד' לתביעה.

בהמשך ביקש הנתבע מהתובעים  לפתוח חנות בקומת הקרקע מתחת לדירת המגורים, על מנת שתהיה לו הכנסה שתאפשר לו לשלם להם דמי השכירות בגין דירת המגורים והחנות; התובעים ומתוך רצון לעזור לנתבע, נענו לבקשתו, והנתבע פתח בתורו חנות משלו.

ברם, גם הפעם, לא שילם הנתבע דבר על חשבון דמי השכירות.

4.         לטענת התובעים,  דמי השכירות ו/או דמי השימוש הראויים בגין דירת המגורים והחנות, מסתכמים בסך של 113,600 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה לפי 400 $ לחודש, והם  עותרים לחייב את הנתבע לפנות את דירת המגורים והחנות, ולשלם להם את דמי השכירות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

טענות הנתבע:

5.         הנתבע מכחיש את טענות התובעים ועותר לדחיית התביעה נגדו. לטענתו, דירת המגורים והחנות הם שלו ולא של התובעים. לשיטתו, במגזר הערבי נהוג, כי בנים העובדים בעסק המשפחתי אינם מקבלים את משכורתם, אך כנגד זאת ההורים מממנים עבורם את עלויות החתונה  ובניית דירת מגורים עבורם, מתוך כספי המשכורת שהגיעה לבן אך לא שולמה לו.

לטענת הנתבע, נוהג זה התקיים בענינו לאמור: הוא עבד אצל אביו שניהל עסק עצמאי של עבודות תשתיות, ניקוז מים וביוב. לטענת הנתבע ,אביו היה משלם לו דמי כיס בלבד , כמו כן לשיטתו אביו נשא  בהוצאות טקס החתונה ,ורכש עבורו עליו בנה דירת המגורים.

תימוכין לכך שדירת המגורים הינה שלו, מוצא הנתבע, בנוהג נוסף שקיים לטענתו במגזר הערבי, ולפיו, משפחת החתן מצהירה ומתחייבת בפני הורי הכלה כי לבנם  ישנה או תהיה דירת מגורים משלו, אחרת הורי הכלה אינם מסכימים להשיא לו את בתם.

במצב הדברים המתואר לעיל, טוען הנתבע, כי הינו הבעלים של המגרש והבנוי עליו ולחילופין,  הינו בעל זכות של בר רשות בלתי הדירה בדירת המגורים והחנות.

בכל מקרה, הנתבע מכחיש, כי התובעים רכשו את המגרש ובנו מעליו את המבנה, ומכחיש הסכם השכירות הנטען בינו לבין התובעים.  

6.         בפני נחקרו התובע והעד מטעמו, אביו- מר ה.א. (להלן: "האב") ואילו מטעם הנתבע העידו, הוא בעצמו ואשתו גב' ד.א. בשלב מאוחר יותר הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.

על המדוכה

במסגרת תביעה זו מתעוררות השאלות הבאות:

א.           מצב  הזכויות במגרש ובדירת המגורים שנבנתה מעליו?