תביעה להשבת כספים שקיבלה התובעת בירושה ואשר שימשו לרכישת דירתם המשותפת של הצדדים

בפני תובענה רכושית בין בני זוג.

המחלוקת היחידה שנותרה להכרעה הינה, האם התובעת זכאית להשבת כספים אותם קיבלה בירושה במהלך חיי הנישואין, אשר שימשו לרכישת דירתם של הצדדים, הרשומה על שמם בחלקים שווים.

העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים:

1. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 02.07.06. בשל סכסוך בין בני הזוג, התובעת עזבה את בית המגורים המשותף בסוף חודש 09/16. בהתאם להסכמת הצדדים מועד הקרע נקבע ליום 01.10.16.
2. לכתחילה המחלוקות בין הצדדים היו מורכבות, ונגעו בעיקר לסוגיית המשמורת על ילדיהם הקטינים, עניינים אשר נידונו והוכרעו במסגרת תלה"מ 44223-01-17 ותלה"מ 56039-02-17. בתמצית ייאמר כי האם העתיקה את מקום מגוריה ומגורי הקטינים מX לY, ללא הסכמת האב. בהמשך הסכימו הצדדים על פיצול המשמורת על הקטינים באופן שכל הורה יהא הורה משמורן על אחד מהקטינים, כאשר האם ואחד הקטינים יתגוררו בY ואילו האב והקטין הנוסף יתגוררו בX. בהמשך העתיקה האם את מקום מגוריה ומגורי הקטין שנותר במשמורתה ל Z, שוב, ללא הסכמת האב. בשל הקושי לקיים זמני שהות ומשיקולים נוספים של טובת הקטינים, הוריתי לאם לשוב ולהתגורר בכל ישוב שתבחר ביןY לX, וככל שלא תעשה כן – יעבור הקטין שבמשמורתה למשמורת האב. בסופו של יום, משהודיעה האם שאין בכוונתה להעתיק את מקום מגוריה מZ – נקבע כי שני הקטינים יהיו במשמורת אביהם.
3. הצדדים התגרשו (בהתאם להודעתם בפרוטוקול הדיון מיום 25.03.18), ובמהלך הדיון שהתקיים ביום 25.03.18, הגיעו להסכמות לגבי כלל המחלוקות הרכושיות ביניהם, למעט בכל הנוגע לסך של 109,000 ₪ - כספי ירושה שקיבלה התובעת, אשר שימשו לטענתה לרכישת ביתם המשותף של הצדדים.
4. הצדדים רכשו את בית המגורים בשנת 2013, בעלות של 490,000 ₪.  הנכס נרשם על שמם בחלקים שווים. הצדדים מימנו את רכישת הבית, באמצעות משכנתא שנטלו מבנק מזרחי טפחות, הלוואות מגורמים שונים, ובנוסף באמצעות שימוש בכספים שהיו בחשבון הבנק ע"ש התובעת, חשבון אליו הופקדו כספי ירושה שקיבלה, ובכללם סך של 109,000 ₪ שבמחלוקת.
5. במהלך ההליך המשפטי, ביתם המשותף של הצדדים נמכר. לאחר כיסוי המשכנתא ושאר החובות כמפורט בעמ' 9 לפרוטוקול, נותר לדון בשאלה האם יתרת כספי התמורה, צריכה להיות מחולקת בחלקים שווים, כטענת הנתבע, או שמא התובעת זכאית למלוא הסך של 109,000 ₪, שמקורם, לטענתה, בכספי הירושה שקיבלה.

הדין החל:

6. הצדדים נישאו זל"ז בשנת 2006 ומשכך, חל עליהם משטר של איזון משאבים דחוי בהתאם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן : "חוק יחסי ממון").
7. בהתאם לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, הכלל הוא כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג ל"מחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג", למעט נכסים מסוימים המפורטים בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, אשר מוצאים מבסיס האיזון.
8. וכך קובע סעיף 5 לחוק יחסי ממון:

"(א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –