תביעה לגירושין ותביעה נגדית לשלום בית.

לפנינו תביעת גירושין של הבעל מיום 29.11.2011, במסגרתה הוא מבקש לחייב את אשתו בגירושין. מנגד, תביעת שלום-בית של האשה אותה הגישה כחודש וחצי לאחר מכן, ביום 17.01.2012. בתביעתה עותרת האשה להשבת הבעל לחיק המשפחה, ולחילופין לתשלום כתובה ופיצוי.

הצדדים נישאו ביום 08.08.2006 לאחר היכרות של מספר שנים, ולהם ילד משותף שנולד ביום 25.06.2011. הצדדים פרודים זה כשנתיים - חצי שנה טרם לידת בנם. האשה מתגוררת בבית הוריה ב[...] עם ילדם הפעוט. הבעל מתגורר אצל הוריו ב[ע'].

הצדדים פנו לבית המשפט לקבלת סעדים נוספים: הבעל להסדרי ראייה עם בנו, האשה הגישה תביעה רכושית. זאת לדבריה, לשם שמירת זכויותיה ברכוש המשותף בלבד.

בית הדין קיים דיונים בתביעות הצדדים בנוכחותם ובנוכחות באי כוחם, הוגש כתב הגנה מטעם הבעל לתביעת אשתו, הוגשו תגובות רבות - של צד על דברי משנהו, ושל שני הצדדים על החלטות בית הדין. כמו כן הוגשו סיכומים לבקשת הבעל וב"ב.

בית הדין התבקש להכריע בתביעות הצדדים.

הליכי בית הדין

הצדדים הציפו את בית הדין בחומר רב, המשתרע על פני מאות דפים. נציג תקציר כתבי טענותיהם יחד עם תקציר פרוטוקולי הדיונים לפני בית הדין. אחריהם ובטרם ניגש לדיון והכרעה, נביא סיכום קצר של טענותיהם.

א.      כתב תביעת הבעל

בכתב תביעתו טוען הבעל כי מאז נישואיו לנתבעת התגוררו הצדדים ב[ע'], עיר מגוריו טרם הנישואין (ועיר מגורי בני משפחתו). שם פתח עסק לממכר מוצרי תינוקות, אותו הוא מנהל יחד עם אחיו מזה כחמש שנים. במקביל ועם תום לימודיה, עבדה האשה ב[ע'] במספר עבודות. לדבריו, כוונת הצדדים הייתה להשתקע בסביבות העיר [ע'], בעיקר כדי שמגוריהם יהיו קרובים למקום העסק, ולשם מתן עזרה להוריו. לצורך כך חיפשו הצדדים לרכוש דירה בסביבות [ע'], ואף ניהלו מספר מו"מ אשר לוו בהעברת טיוטות חוזה רכישה.

בחודש מרץ 2010 בעת שהצדדים ביקרו אצל הורי האשה בישוב [ש'], הודיעה האשה כי היא לא תחזור להתגורר ב[ע'], טענה כי היא אינה מוצאת עבודה ב[ע'], אין לה חברות, אינה אוהבת את [ע'] שאינו מקום "יוקרתי", והיא מתביישת לומר שהיא גרה ב[ע'].

בעקבות זאת ולאחר דיונים ביניהם, הסכימו בני הזוג להעתיק את מקום מגוריהם ל[ז'], כפשרה אשר היה בה כדי לתת מענה לצרכי שני הצדדים. האשה נכנסה להריון. אלא שבסמוך לאחר מכן, הודיעה האשה כי עד שלא תגיע ל[ש'] ותגור ליד הוריה לא תשקוט נפשה, וכי המרחק מ[ש'] למקום עבודתו של הבעל לא מהווה בעיה מבחינתה. יכול הבעל להגיע ל[ש'] פעם בשבוע, או כמה שירצה, ואין הוא חייב להגיע הביתה כל יום. האשה הודיעה לו כי החלטתה זו היא סופית, ובעקבות כך נפרדו הצדדים. הבעל עבר לגור בבית הוריו ב[ע'], האשה עברה לגור אצל הוריה ב[ש'].

הבעל מוסיף כי הוא הציע לאשתו לפנות לטיפול וייעוץ זוגי, אך היא סירבה. הוא דרש ממנה שתבצע הפלה, גם לזה היא סירבה. הבעל הבין מתוך שיחות שהתנהלו ביניהם כי אשתו האמינה שלאחר לידת הקטין, יעדיף הוא את איחוד המשפחה על פני פירוקה, תוך ויתור על עמדותיו. אלא שלאחר הלידה התדרדרו יחסיהם, עד לניתוקם המלא.

עוד כותב התובע כי הוא הגיש תביעה להסדרי ראיה בבית המשפט, מאחר שלדבריו האשה מנעה ממנו את ראיית בנו. נקבעו הסדרי ראיה בינו לבין הקטין.

על כן מבקש הבעל לחייב את האשה בקבלת גט פיטורין, בגין מרידתה בו.

עד כאן תמצית כתב תביעת הבעל.

ב.      תביעת האשה

כאמור, שבועות מספר לאחר הגשת תביעת גירושין על ידי הבעל, הגישה האשה תביעה לשלום-בית. בכתב תביעתה מבקשת האשה מבית הדין לסייע בידי הצדדים להשיב את שלום-ביתם על כנו. לדבריה הבעל נטש אותה כשעזב מיוזמתו את ביתם שב[ז'] והיא בחודש השני להריונה, אותו היא מתארת כהריון קשה. עזיבתו נבעה כנראה מהשפעת אשה זרה אשר בה נתן את עינו. הבעל אף רוקן את חשבונם המשותף, העביר סכומי כסף אדירים - כלשונה - לחשבונות אחרים, וכן הפסיק את תמיכתו הכלכלית. לאור זאת ובלית ברירה נאלצה לעזוב אף היא את הבית ב[ז'], ועברה להתגורר בבית הוריה ב[ש']. הבעל דרש ממנה שתבצע הפלה, ואף העביר לה כסף לשם ביצועה. האשה התנגדה ושמרה על הריונה. הצדדים פרודים מאז עזיבתם את [ז'], אך הם ניהלו שיחות ביניהם, נפגשו ואף קיימו יחסי אישות מספר פעמים, תוך שהבעל גילה דעתו כי יתכן והצדדים ישובו זה לזה לחיי שלום.

עוד כותבת האשה כי לאור האמור ולשם שמירת זכויותיה, היא נאלצה להגיש תביעה רכושית בבית המשפט. ומכל מקום היא מאמינה כי המשבר בו שרוי הבעל - כדבריה - הינו בר חלוף וכי הוא צפוי בהחלט לשוב לחיי שלום עמה. עד כאן תמצית נימוקי האשה לתביעתה.

על כן היא עותרת לשלום-בית תוך טיפול זוגי, ולאחר שהבעל יעזוב את האשה הזרה. לחילופין וככל שיסרב הבעל לשוב לחיי שלום עמה, מבקשת האשה מבית הדין להכריז עליו כמורד, ולחייבו בכתובה ובתוספת כתובה.