תביעה לאחריות הורית - הגדרת משמורת על הקטינה ומשמעותה

רקע

1. בפניי תביעה לאחריות הורית אותה הגיש התובע/האב נגד הנתבעת/ האם, שעניינה קביעת משמורת משותפת לבתם הקטינה של הצדדים, x, ילידת x (בת כ- 5 שנים).
2. סלע המחלוקת בין הצדדים מתמקד בהגדרת המשמורת על הקטינה ומשמעותה.
3. ביום x נחקרה פקידת הסעד על התסקיר והמלצותיו מיום x.

הואיל וויתרו הצדדים על הגשת תצהירי עדות ראשית בנדון, סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

טענות הצדדים

תמצית טענות התובע

4. טוען התובע בכתב תביעתו, כי הצדדים החליטו להביא יחד ילד לעולם, ללא כל כוונה או התחייבות לחיים משותפים. התובע ליווה את הנתבעת בכל תהליך ההיריון למרות העדר הקשר הזוגי ביניהם.
5. התובע נרשם כאביה של הקטינה כחצי שנה לאחר הולדתה, ואף הוסף לשם משפחתה שם משפחתו. יחד עם זאת הוסיף כי דאג לכל צרכיה ותפקד כאביה לכל דבר וענין, אף בטרם אישור אבהותו.
6. לטענת האב, בראשית חייה של הקטינה הוא היה מעורה מאד בחייה, כאשר לא היו זמני הורות מוגדרים בין הצדדים. אולם לאחר שהחל התובע לנהל קשר זוגי, הוחלט בין הצדדים כי ראוי לקבוע הסדרי ראיה קבועים בין התובע לקטינה, וכך ארע. האב ציין כי הצדדים הצליחו לשמור על יחסים סבירים ולשתף פעולה באופן סביר בכל הנוגע לקיום הורותם המשותפת, באופן בו הורותו לא הסתכמה בזמני ההורות ובסיוע כספי, כי אם בשיתופו כהורה פעיל בגידול הקטינה.
7. בחודש x, התובע סיפר לנתבעת כי עתיד להיוולד לו ילד מבת זוגו. לדבריו, דבר זה הוביל להחמרה משמעותית ביחסה של הנתבעת, כאשר היא החלה להתנכל לתובע ולפגוע ביחסיו עם הקטינה. למרות הקשיים המשיך האב לסייע לאם ככל שיכל.
8. לטענת האב, מאז אירעו מספר מקרים שבהם נקטה האם באלימות ותוקפנות כלפיו ואף ירקה לכיוונו (צורפו מסרונים המאמתים זאת).
9. במהלך חודש x, נערכה פגישה בין הצדדים והוריהם, במהלכה הודיעה הנתבעת כי אינה מעוניינת לראות עוד את התובע וכי בכוונתה לעבור להתגורר בx, לשם הרחקת הקטינה מהתובע. בתגובה, הציעה אמו של התובע כי היא תתווך בין הצדדים על מנת לאפשר המשך קשר סביר בין התובע לבתו עד שהמצב יירגע. התובעת הסכימה להצעה, אולם צמצמה באופן ניכר את זמני ההורות. עוד נטען כי כל מאמציו של התובע להרחבת זמני השהות נפלו על אוזניים ערלות, ואמו המשיכה לפעול כמתווכת בין הצדדים.

עוד ציין כי, בתקופות בהן אין רצף במפגשיו עם הקטינה, חלה התדרדרות בהתנהגותה.

10. לגרסת התובע, לנתבעת נטייה להתנהגות היסטרית, מצבי רוח משתנים והתפרצויות זעם, כאשר ראוי כי הקטינה לא תיחשף לכך.
11. האב הדגיש כי טרם הגשת התביעה, ניסח שלושה הסכמים במטרה להגיע להסכם רשמי עם הנתבעת לגבי האחריות ההורית, אולם היא סירבה לנהל עמו כל משא ומתן.
12. לאור האמור לעיל, מבקש התובע לקבוע משמורת משותפת על הקטינה, תוך שיתוף פעולה מלא בין הצדדים בכל הנוגע לגידול הקטינה. עוד ביקש כי במידה ולא תהיה היענות לכך מצד האם, תקבע לו משמורת בלעדית על הקטינה, תוך קביעת זמני הורות לאם בהתאם לטובת הילדה.
13. מסיכומי התובע, עולה כי בהסתמך על התסקירים וחוות הדעת אשר הוגשו, אין כל מסוכנות לאב וכי ראוי להרחיב את הסדרי הראיה בין התובע לקטינה. עוד ציין כי הרחבת הסדרי הראיה בוצעה באופן איטי ומדורג, עקב חרדותיה של הנתבעת ולא בשל אי מסוגלות הורית מצדו.