תביעה כנגד החלטת הנתבעה דוחה תביעתו לתשלום מענק עבודה נדרשת

1. ביום 1.9.99 הגיש התובע לביה"ד תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 10.8.99 הדוחה
תביעתו לתשלום מענק עבודה נדרשת, מן הטעם כי לא עבד בעבודה מזכה כנדרש בחוק.

התובע טוען כי השתחרר משירות חובה ב1.12.96- )תביעתו( וכי הועסק בחליבה והזנה של
פרות, עבד גם שבתות וחגים, שכן היה היחיד בעל הכשרה בנושא ועקב נחיצות לעבודה יום
יומית.

לתביעתו צירף צילום מדף הסבר של הנתבע בענין מענק וכן אישור הקיבוץ לפיו בתקופה
מ1.12.97- ועד 30.11.98 עבד בחודשים 8/98-11/98 ,12/97, סה"כ 153 ימי עבודה כולל
שבתות וחגים.

2. לאחר הדיון ביקשה ב"כ הנתבע לשקול עמדת הנתבע ואח"כ הודיעה כי אין שינוי בעמדה,
שכן התובע אינו זכאי למענק חלקי מן הטעם כי מענק חלקי ניתן אך למי שעובד בעבודה לא
מקצועית ויש לו תעודה מקצועית או למי שעבד בעבודה לא מתאימה - 2 חלופות שאינן
מתקיימות בתובע.

3. עפ"י הודעת הצדדים ניתן פסה"ד ללא דיון נוסף, שכן אין חולק על העובדות כמתואר
לעיל.

נעיר במאמר מוסגר כי בענין אחד ברור כי נפלה טעות באישור המעסיק, שכן בחודש ספטמבר,
כולל שבתות וחגים אין 31 ימי עבודה!

4. לאחר שבחנו טענות הצדדים ניתן בזאת פסה"ד :

א. הזכות למענק עבודה מועדפת נקבעה בסעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי )נוסח משולב(,