תביעה ייצוגית נגד רשות ציבורית תמחק רק אם הגבייה הופסקה לחלוטין

1.  המבקשת הגישה נגד המשיבה (להלן: " העירייה") תביעה ובקשה לאישורה כתביעה ייצוגית. עניינה של התביעה הוא באגרת גרירה שהעירייה גובה. בקצרה יצוין כי המבקשת טוענת כי העירייה גובה סכומי אגרה מעבר למותר לה על פי הדין.

2.  לאחר הגשת התביעה, הגישה העירייה לבית המשפט הודעה על הפסקת גבייה בהתאם לס' 9 לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו - 2006 (להלן: " חוק תובענות ייצוגיות"). העירייה הודיעה כי היא מודיעה על הפסקת הגביה מכוחו של חוק העזר לרחובות (העמדת רכב וחנייתו) התש"ן - 1989 (להלן: " חוק העזר הישן"), וזאת מאחר שהיא עומדת לפרסם בקרוב חוק עזר חדש בנוגע להעמדת רכב וחנייתו.

העירייה טענה שלאור הודעתה זו, ובהתאם להוראות ס' 9 לחוק התובענות הייצוגיות, על בית המשפט לדחות את בקשת האישור.

3.  המבקשת טענה כי חרף הודעת העירייה, אין מקום לדחות את התביעה. הטעם לכך הוא כי התביעה ובקשת האישור מבוססות על כך שהגבייה מנוגדת להוראות פקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א - 1961, לתקנות התעבורה ולחוק העזר. לטענת המבקשת, לאחר שייכנס לתוקפו חוק העזר החדש, תהיה הגביה אמנם בהתאם לחוק העזר - אולם היא תהיה מנוגדת עדיין לחוק (פקודת התעבורה), ולתקנות.

המבקשת הפנתה בהקשר זה לסעיף 77 לפקודת התעבורה, הקובע כי העירייה זכאית להתקין חוקי עזר לגבי גרירת רכב החונה במקום אסור. ס' 77(ב) לפקודה מורה כי כל חוקי העזר שהותקנו לפי ס"ק א', יהיו בכפוף לתקנות שהתקין שר התחבורה. כן הפנתה המבקשת לתקנה 77 לתקנות, בו נקבע שיעור התשלום עבור גרירת מכונית, ואופן הצמדתו של תשלום זה.

המבקשת טענה כאמור כי חוק העזר החדש מנוגד אף הוא להוראות הנ"ל, ומשום כך אחת מעילות התביעה שנטענה בבקשת האישור, תעמוד על כנה גם לאחר שייכנס לתוקפו חוק העזר החדש. לכן, אין בהודעת העירייה כדי לקיים את תנאי ס' 9 לחוק תובענות ייצוגיות, ואין מקום לדחות את הבקשה בהתאם להודעה זו.

4.  העירייה טענה כי אין מקום לקבל את גישת המבקשת. לטענתה, הבקשה לאישור והתביעה לא התייחסו לטענה לפיה חוק העזר הישן עומד בסתירה להוראות פקודת התעבורה ולפיסקת הכפיפות שבס' 77(ב) לפקודה (עילה שכונתה על ידי הצדדים " עילת הכפיפות"), אלא רק לטענה לפיה הגבייה מנוגדת להוראות חוק העזר (עילה שכונתה על ידי הצדדים " עילת הסתירה").

דיון

5.  כדי להכריע בטענות הצדדים, יש לברר אם כן שתי שאלות - ראשית, יש לברר האם הטענה בדבר "עילת הכפיפות" עלתה בתביעה הנוכחית - כפי שטוען ב"כ המבקשת, או שמא היא לא עלתה בה - כפי שטוען ב"כ העירייה.

אם יתברר כי הטענה עלתה בתביעה ובבקשת האישור, יש לברר מה משמעותה של הודעת העירייה בנסיבות אלה.

האם הטענה בדבר עילת הכפיפות עלתה בבקשת האישור ובתביעה?

6.  אני סבורה כי יש לקבל את עמדת ב"כ המבקשת בהקשר זה.

המבקשת הפנתה בהקשר זה למספר סעיפים בתובענה.

כך, בסעיף 2 לתובענה נאמר:

" תובענה זו עוסקת בגבייה של אגרה בגין 'גרירת רכב והחזרתו' (להלן: 'האגרה') שלא בהתאם להוראות תקנה 77 לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 (להלן: - 'התקנות') והתוספת החמישית לתקנות, ושלא בהתאם להוראות חוק עזר לרחובות (העמדת רכב וחנייתו) התש"ן - 1989 (להלן: - 'חוק העזר')".

כן הפנה ב"כ המבקשת לס' 13 לתובענה בו נאמר:

" הגורר דרש עבור הגרירה תשלום של 200 ש"ח, ולא ידוע לתובעת מכוח איזה דין נדרש סכום זה. גבייה של 200 השקלים החדשים אינה עולה בקנה אחד עם הוראת חוק העזר ולא עם הוראות סעיף 77(ב) הקובע כי חוק העזר יהיה כפוף לתקנות ".

ב"כ המבקשת הפנה גם לס' 14 לתובענה בו נאמר:

" המסקנה היא כי האגרה של 200 השקלים החדשים נגבתה ללא סמכות ובניגוד להוראות הפקודה, התקנות וחוק העזר".