תבור נ' לי רן ייזום והשקעות בעמ ואח'

החלטה

1.התובע מבקש להתיר לו לתקן את כתב-התביעה בשני אלה: 'חידוד' העילה נגד נתבעים 2 ו-3 אשר נטענה בכתב-התביעה המקורי והוספת עילה נוספת בגין נזק שנגרם לרצפה בבית התובע ואשר לא נכללה בכתב-התביעה המקורי. הנתבעים מתנגדים לתיקון.

2.נתתי דעתי לטענות הצדדים כביטויין בבקשה, בתשובה ובתגובה. דין הבקשה להתקבל.

3.אין יסוד לטענת הנתבעים כי החלטות שהתקבלו בהליך דנן בטרם הועבר מבית-משפט השלום בתל-אביב (שאליו הוגש) לבית-משפט זה בטלות וחסרות תוקף באופן שמאיין גם את ההחלטה שניתנה על מינוי מומחה מטעם בית-המשפט ואת חוות-הדעת שנתן המומחה על-פי המינוי. ההליך הועבר בהסכמה ומטעמים שבסמכות מקומית. החלטות שניתנו קודם להעברת הדיון עומדות על מכונן לכל דבר ועניין.

4.בקשת התיקון נסמכת על נזק לריצוף שתועד בחוות-דעתו של מומחה בית-המשפט ולא נזכר בכתב-התביעה המקורי. מתן חוות-דעת של מומחה בית-המשפט מקנה לבעלי-הדין זכות לתקן את כתבי-הטענות, ללא נטילת רשות, לאור האמור בחוות-הדעת – במסגרת הזמנים שנקבעו בתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי. אכן, התובע לא פעל במסגרת זמנים זו; חוות-הדעת הומצאה לתיק בית-המשפט ביום 25.6.2013 ואילו הבקשה שלפני הוגשה ביום 20.8.2013. בכך איבד התובע את הזכות לתקן את כתב-התביעה ללא נטילת רשות; עדיין נתון לו נימוק ממשי שיצדיק את תיקון כתב-התביעה, על-יסוד חוות-דעתו של מומחה בית-משפט, בגדרו של תיקון המצוי בשיקול-דעת בית-המשפט. אין לקרוא את תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי כיוצרת הסדר שלילי, לאמור, אם לא פעל בעל-הדין לתיקון כתבי-טענותיו במסגרתה אבדה לו זכותו לעתור לתיקון כזה על-פי ההסדר הכללי שבתקנה 92 – הסדר המתיר את תיקון כתבי-הטענות 'בכל עת'. בענייננו לא השתהה התובע שיהוי לא סביר שיש בו כדי להצדיק את דחיית הבקשה, בין דרך כלל ובין בשים לב לשלב הדיוני המוקדם בו עומד הבירור. עם סלילת הדרך לתיקון שיסודו בחוות-דעת מומחה בית-המשפט אין מקום למנוע את תיקון התביעה גם בעניין האחר, המשני בהשוואה, של 'חידוד' העילה נגד נתבעים 3-2.

5.אמת-המידה לבחינת הבקשה מצויה בתקנה 92 הנ"ל; מרכז הכובד שלה מצוי בשאלה אם יש בתיקון כדי להביא לבירור השאלות הממשיות ששנויות בין הצדדים במחלוקת [ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214 (1992); ר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2) 556 (1985)]. עם זאת שאלת נחיצות התיקון המבוקש לבירור שאלה אמיתית שבמחלוקת אינה חזות הכול [רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427, 431 (1998)]. בנוסף לבחינת אינטרס מבקש התיקון להביא לבירור טענה ממשית הטעונה הכרעה יש לתת את הדעת לאינטרס הצד האחר שהיריעה לא תורחב שלא לצורך ולאינטרס הציבור בניהול ההליך ובניצול זמן שיפוטי שהוקצה לו בצורה יעילה והוגנת [שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד 110 (מהדורה שניה, 2008)]. לצד הכרחיותו של התיקון נבחנת השאלה אם יהא בהתרתו כדי לגרום עוול לצד שכנגד, לפגוע בהוגנות ההליך או להקנות למי מבעלי-הדין יתרון דיוני שוויתר עליו קודם לכן מטעמי נוחות, כשהצד השני משנה מצבו בעקבות אותו ויתור. שיקולים נוספים עליהם יש לעמוד הם המועד בו התבקש התיקון והיותה של הבקשה נגועה בשיהוי או בחוסר תום-לב. אם נמצא שלצד האחר ייגרמו נזק או אי-נוחות כתוצאה מהתרת התיקון יש לבחון אם ניתן לפצות עליהם בפסיקת הוצאות [רע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ, פסקות י"ד-י"ז וההפניות שם (25.9.2008)]. בענייננו מצדדים הטעמים הללו בהתרת התיקון המבוקש.

6.לא מצאתי ממש בטענת הנתבעים כי התרת התיקון תגרום להם עוול; היפוכו של דבר הוא הנכון, באשר יהא בו כדי להביא לבירור את מלוא השאלות הממשיות השנויות בין הצדדים במחלוקת ואשר צריכות הכרעה. מאחר שבפי הנתבעים טענת התיישנות, ומאחר שהטענה טרם התבררה, לא יהא בעצם התרת התיקון כדי להכשיר עילה שעל-פי דין התיישנה טרם התיקון. לעת הזו די שאומר כי טענת ההתיישנות אינה חד-משמעית וברורה על-פניה והיא טעונה בירור עובדתי בשמיעת ראיות, באופן שאינו חוסם על-הסף את תיקון התביעה.

7.טענות אחרות שהעלו הנתבעים בתשובתם, מקומן להתברר לגופן במסגרת בירור ההליך ואין הן חוסמות על הסף את תיקון כתב-התביעה באופן שהתבקש. בכך שנתבעת 4 שנכללה בכתב-התביעה המקורי נמחקה אין כדי למנוע את התיקון המבוקש כעת.

8.אני מתירה אפוא את תיקון כתב-התביעה על-פי הנוסח שצורף לבקשה. התובע ימציא את כתב-התביעה המתוקן לנתבעים ללא דיחוי. הנתבעים רשאים להגיש כתב-הגנה מתוקן תוך 30 יום מן המועד בו יומצא להם כתב-התביעה המתוקן.

9.אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' חשון תשע"ד, 06 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: