תאיה נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על גזר דין שניתן בתיק פל 1205/07 , תעבורה רמלה (שלזינגר) ולהורות על מחיקת רכיב עבודות השירות.

ביום 6.10.08 הורשע המערער על פי הודאתובביצוע עבירות של נהיגה בזמן פסילה , נהיגה ללא רשיון תקף יותר מ- 12 חןדשים ושימוש ברכב ללא פוליסת בטוח בת תוקף.

העונש שנגזר 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שרות, 10 חודשי מאסר על תנאי ל- 3 שנים, קנס בסך 1000 ₪,פסילה בפועל ל- 16 חודשים, פסילה על תנאי בת 4 חודשים ל-3 שנים והתחיבות על סך 3000 ₪.

בנימוקי הערעור מציין בא כח המערער כי בית משפט קמא טעה משלא נתן משקל ראוי לחוות פסיכיאטרית שהוגשה בענינו,והתיחס אליה רק בהיבט של יכולת המערער להבחין בין טוב לרע לענין כשירותו לעמוד לדין.

בית משפט קמא לא נתן משקל לעובדה כי הפסילות נבעו כתוצאה מפקיעת תוקף רשיונו או, נהיגתו ללא ביטוח.

בית משפט קמא לא נתן משקל לעובדה כי הפסילות הוטלו על המערער לפני מספר שנים.

בית משפט לא נתן משקל לנסיבות אישיות של המערער,לרבות הבעיות הנפשיות מהן סובל על פי חוות הדעת הפסיכיאטרית.

לגופו של ענין דין הערעור להדחות.

1. עונש פסילה המוטל בבית משפט,הוא עונש פסילה

לעבירה בגינה הוטל עונש הפסילה,משקל בהערכת כלל העבירות אותן בצע המערער,וזאת בעת בחינת עבר תעבורתי.

2. עבירת נהיגה בזמן פסילה אינה מבחינה בנסיבות הארוע עובר להטלת עונש הפסילה ועל כן אין מקום לתת משקל לנסיבות הטלת עונש הפסילה.

3.גזר הדין שניתן בבית משפט קמא מנומק היטב.

בגזר הדין ניתן משקל לעבר תעבורתי, לנהיגה בזמן פסילה ביודעין תוך התעלמות מופגנת מהעונש, ניתן משקל לעבר פלילי , ניתן משקל למצבו הנפשי ולאמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית ,והכל תוך הפניה לפסיקה רלוונטית.

4.ככלל, ערכאת ערעור לא תתערב בעונש אלא , מקום שבית משפט קמא טעה לקולא ,או, לחומרה.

לא מצאתי כי בנסיבותיו של המערער בית המשפט טעה לחומרה. נהפוך הוא, אני סבורה כי העונש שנגזר מקל מאוד עם הנאשם.

המערער מוכיח לבית המשפט כי לא די בעונשי פסילה שהוטלו עליו, וכי העונש ההולם והראוי למערער , אשר ירחיקו מההגה הוא מאסר בפועל בלבד.

הערעור נדחה.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים ולבאי כוחם.

התיק יוחזר לבית משפט קמא לקביעת מועד בצוע עבודות השרות.