תאונת דרכים - ערעור כנגד גובה הפיצויים

השופט א' ריבלין:

1. המערער, יליד 27.11.1959, נפגע בתאונת דרכים ביום 30.4.1995, בהיותו כבן 35
שנים. תאונת הדרכים הוכרה גם כתאונת עבודה, על-ידי המוסד לביטוח לאומי. עקב התאונה
נותר המערער משותק, פרפלג, כשהוא מרותק לכיסא גלגלים ושיעור נכותו הצמיתה בתחום
האורטופדיה עומד על %100. מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, שמונה על ידי בית המשפט,
קבע כי למערער נכות צמיתה בתחום זה בשיעור %10, בשל הפרעה נוירוטית המגבילה באופן
בינוני את התאמתו הסוציאלית. פרופ' שאקו, המומחה בתחום השיקום, שמונה אף הוא על ידי
בית המשפט, קבע כי המערער זקוק לעזרת הזולת בהעברות מהמיטה לכיסא הגלגלים, ברחצה,
ובלבוש. פרופ' שאקו ציין כי מצבו הפיזי של המערער מאפשר שיקום שיביאו למצב בו יוכל
לבצע פעולות אלו באופן עצמאי, אלא שעקב מצבו הנפשי לא יוכל לעשות כן. לפיכך, קבע
המומחה כי המערער זקוק לעזרת הזולת ולהשגחה במשך 24 שעות ביממה. פרופ' שאקו העריך
כי הפגיעה בתאונה קיצרה את תוחלת חייו של המערער ב- %10, והעמיד אותה על 73 שנים.