מרקוביץ נ' עמר ואח'

רכב הנהוג בידי הנתבעת 2 (להלן – "הרכב הפוגע") פגע מאחור ברכב התובע (להלן – "רכב התובע"). לאחר עדותו של התובע וחקירתו הנגדית ע"י ב"כ הנתבעים 1-2 וב"כ הנתבעת 3, הסכימו כל ב"כ הצדדים כי התאונה אירעה כתאונת חזית-אחור וכי חוות דעת השמאי מטעם התובע לא נסתרה, כך שהמחלוקת היחידה שנותרה היא בשאלה האם יש כיסוי ביטוחי לתאונה ע"י הנתבעת 3.

משכך, איני דנה כלל באופן קרות התאונה, והשאלה היחידה הניצבת בפניי היא על מי לשאת בנזקי התובע, האם על הנתבעת 3, או על הנתבעים 1-2 ככל שיתברר שלא היה כיסוי ביטוחי לנתבעת 2.

טענות הנתבעים 1-2

בכתב ההגנה מטעמם טענו הנתבעים, בין היתר, כך:

1. בתקופה הרלוונטית הנתבע 1 עבד כשכיר אצל הנתבעת 2, והתקשר איתה בחוזה לרכישת רכב (להלן – "הרכב הנרכש"), אשר ישמש בעיקר את הנתבעת 2, בת זוגו. הנתבעת 1 התחייבה בחוזה לספק את הרכב הנרכש עד לתאריך מסוים ומשלא עמדה בהתחייבות זו, החליטה לפצות את הנתבע 1 ברכב חליפי לשימושו, עד לקבלת הרכב הנרכש.

2. בהיותו עובד הנתבעת 2 כאמור, הנתבע 1 הגיע לסניף, קיבל רכב מסוג טויוטה (להלן – "הרכב הראשון") והתבקש לחתום על אסופה של מסמכים. מכיון שסמך על עובדי הסניף אותם הכיר היכרות אישית, לא קרא את הכתוב ולפני החתימה נאמר לו כי מדובר בעניין פורמלי ולדבריו העובדים ידעו שהרכב ישרת אותו ואת בת זוגו.

3. כל ההסברים שניתנו לנתבע 1 במעמד חתימת המסמכים כללו את ההסבר שיש ביטוח שמתאים לצרכי הנתבעים.

4. החוזה עליו חתם הנתבע 1 לא הכיל את מספר הרכב הראשון, אלא את מספר הרכב הנרכש.

5. לאחר מספר ימים התלונן הנתבע 1 שהרכב הראשון קטן ולא תואם בקבוצתו, גודלו ואיכותו את הרכב הנרכש, ואשר הנתבעת 2 עדיין איחרה במסירתו.

6. הנתבע 1 הגיע לסניף וקיבל רכב אחר (להלן – "הרכב הפוגע"), תוך שלא הוחתם על אף מסמך נוסף.