תא"ק 9671-08-14 פנחסוב נ' ודים ואח'

התובע הגיש כנגד הנתבעים (כנגד הנתבע 1 ניתן פס"ד בהעדר הגנה ביום 24/11/2014) תביעה על סכום קצוב בסך 330,000₪.

כתב התביעה מציין, כי הנתבעים יחד ולחוד פנו אל התובע על מנת שילווה להם כסף לצורך הרחבת עסקם.

התובע נעתר והסכים להלוות לנתבעים 360,000₪.

ביום 27/11/2012 לבקשת התובע, חתמו הנתבעים על תצהיר ובו הם מאשרים, כי קיבלו מן התובע הלוואה בסכום הנ"ל ללא ריבית והצמדה להרחבת עסקם.

עפ"י התצהיר התחייבו השניים להחזיר את ההלוואה עד יום 1/6/2014 (התצהיר צורף כנספח 1) התצהיר צורף לכתב התביעה.

משחלף המועד להחזרת ההלוואה לא נענו הנתבעים לפניית התובע.

עפ"י סעיף 8 לכתב התביעה, הנתבע 1 החזיר ביולי לתובע, 30,000 ₪, ומכאן שנותר חוב בן 330,000 ש"ח, הוא סכום התביעה.

המבקש/הנתבע 2, הגיש ביום 29/10/2014 בקשת רשות להתגונן.

הבקשה הוגשה כתצהיר המבקש מיום הגשתה.

המבקש מצהיר, כי כתב התביעה אינו מגלה כל עילה ויש לדחות התביעה על הסף שכן התובע לא צירף מסמכים והסתפק בחתימת הסכם עליו חתם המצהיר, "...על אף העובדה כי אינני יודע קרוא וכתוב בעברית".

ביחס לעובדות השייכות מצהיר המבקש, כי עלה ארצה בגיל 19 בדצמבר 1999.

בראשית אפריל 2001 נפטר אביו, המבקש גויס לצבא, אך שוחרר שכן היה עליו לשאת בעול פרנסתה של משפחתו.

כך היה, והחל המבקש לעבוד כעצמאי בתחום ההסעות.