תא"ק 9572-03-16 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' בני שפיק קחאוש בע"מ ואח'

כתב התביעה הוגש כנגד ארבעה נתבעים ביום 6/3/2016.

ביום 5/5/2016 ניתן פס"ד המתקף פשרה בין הנתבעים 1, 3 ו-4 לבין התובע.

הנתבע 2 הגיש בקשת רשות להתגונן ביום 10/4/2016 וביום 6/10/2016 לאחר דחיית דיון מוסכמת התקיים הדיון בבקשתו.

כתב התביעה מציין, כי הנתבע 2 ערב לחובותיה של הנתבעת 1 בערבות מתמדת ובלתי מוגבלת בסכום יחד עם הנתבע 3 עפ"י כתב ערבות שצורף לכתב התביעה לנספח ב'.

בקשת הרשות להתגונן נסמכת בתצהיר המבקש ורוב המוצהר שם עניינו במחיקת כותרת ו"בשמירת זכויות" להשלים טענות הגנה אם ולאחר שיקבל מסמכים אלה ואחרים.

בסעיף 6 מוצהר, כי התובע הגביל את מסגרת האשראי בחשבונה של הנתבעת 1 בשנת 2012.

לאחר מכן סוכם עם התובע, כי החשבון יתאפס ויתנהל בלא מסגרת אשראי או יתרות חובה וכך היה.

בשלב מסוים, חשבונה של הנתבעת 1 הוגבל ע"י בנק ישראל והיא הפסיקה לפעול בחשבון.

מצהיר המבקש, כי עתה מסתבר לו, כי בניגוד להסכמות הנ"ל בלא ידיעתו ובלא הסכמתו, גורמים אחרים המשיכו לפעול בחשבון להפקיד בחשבון שקים שאין בינם לבין פעילותה העסקית של החברה מאומה וביצעו ניכיון שקים שאין לו כל קשר אליהם, כמו גם לחברה עצמה. כך נוצר יש מאין חוב נטול זיקה לנתבעת 1.

עפ"י תנאי ההתקשרות מצהיר המבקש דרושות שתי חתימות שלו ושל הנתבע 3, לצד חותמת החברה על מנת לבצע פעולה כלשהי בחשבון הבנק של הנתבעת 1 ולא מובן כיצד איפשר התובע לנתבע 3 או לאחר לבצע משיכות או הפקדת לרבות ניכיון שקים בלא חתימת המבקש, ממילא בלא הסכמתו ובלא ידיעתו.

בחקירה הנגדית, אישר המבקש, כי חשבון הנתבעת 1 הוא של חברה בבעלותו ובבעלות אחיו.

כשנפתח החשבון בשנת 1995 ניתנה על ידו דוגמת חתימה והוא אישר, כי מסמך שהוצג לעיניו (דוגמאות חתימה שניתנו עובר לפתיחת החשבון) הן חתימותיו.