תא"ק 9549-03-16 אמינוב נ' ממיסטבלוב ואח'

1. המשיב הגיש כנגד בני זוג שאחד הם היא המבקשת, תביעה לפינוי ולתשלום סך 286,000 ₪ דמי שכירות בעקבות הפרת הסכם שכירות לפיו שכרו בני הזוג מהמשיב דירה ברח' מרדכי היהודי 12 קרית כורש בראשל"צ (להלן: "הדירה").

לכתב התביעה צורף נסח מקרקעין לפיו הבעלות על הדירה רשומה על שם המשיב.

כמו כן צורף הסכם שכירות מיום 15.8.12 לפיו שכרו בני הזוג מהמשיב את הדירה לתקופה של שנה מספטמבר 2012 עד אוגוסט 2013 עם אופציה לשנה נוספת, בעלות של 11,000 ₪ בחודש.

לטענת המשיב בכתב התביעה, חדלו בני הזוג לשלם את דמי השכירות ביום 1.1.14 ואף לא פינו את המושכר בתום תקופת השכירות.

לפיכך, נתבעו מבני הזוג דמי שכירות מינואר 2014 ועד מרץ 2016 בנוסף לעתירה לפינויים מהדירה.

בתיק הוצגו אישורי מסירה של הזימון לדין לבני הזוג ביום 8.3.16, עליהם חתמה כלתם של בני הזוג.

ביום 4.4.16 הגיש בן זוגה של המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה.

ביום 6.4.16 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה.

ביום 20.4.16 הוגשה בקשה נוספת להארכת מועד להגשת כתב הגנה והפעם על ידי עו"ד אשר רשם בעצמו בכותרת הבקשה כמייצג גם את המבקשת בנוסף לבן זוגה.

ביום 17.5.16 הגיש אותו עו"ד בקשה לאשר התפטרותו מייצוג משום שלא הצליח לחדש קשר עם בן זוגה של המבקשת.

מאחר ולא הוגש כתב הגנה מטעם אף אחד מבני הזוג, ניתן ביום 8.6.16 פסק דין בהעדר הגנה כנגדם.

2. ביום 16.11.16 הוגשה בקשה לבטול פסק דין בהעדר הגנה מטעם המבקשת.

בבקשתה טענה המבקשת כי לא קיבלה את הזימון לדין מאחר ונמסר לכלתה אשר אינה מתגוררת עמה וזו מסרה אותה רק לבן זוגה, ממנו התגרשה המבקשת באפריל 2016.

המבקשת מודה כי במסגרת הליכי הגירושין נודע לה באפריל על ההליך אבל לא נמסרו לה כתבי בית הדין ולא ידעה את פשרו ולכן הסתפקה בהתחייבות בן זוגה כי ישא בכל חוב שהוא בקשר עם הדירה.

רק לאחר פתיחתו של תיק ההוצאה לפועל לביצוע פסק הדין דנן, נודע לה כי התביעה נובעת מהסכם שכירות עליו מעולם לא חתמה וחתימתה שם מזויפת.

לטענת המבקשת, מדובר בדירה שנרכשה על ידי בני הזוג בשנת 1996 ובה התגוררו מאז עלו ארצה, כך שמדובר בהסכם שכירות פיקטיבי שנכרת בין המשיב לבן זוגה כאשר חתימתה על פניו זויפה.