תא"ק 951-09-13 סוילקו בע"מ נ' מ. דרורי שרותי חשמל בע"מ

1.בפני בקשת רשות להתגונן בפני תביעה כספית בסכום 39,833 ₪, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר ע"י המשיבה נגד המבקשת. עוד עותרת המבקשת למחיקת כותרת התביעה.

2.על פי כתב התביעה, הנתבעת, היא המבקשת, התקשרה עם התובעת, היא המשיבה, בהזמנת התקנת ציוד כיבוי אש ואזעקה, בפרויקט שביצעה המבקשת באוניברסיטה העברית. על פי אישורים שהתקבלו מהאוניברסיטה העברית, הכל הותקן כהלכה, ואף על פי כן, לא שולמה התמורה. לכתב התביעה צורפה הזמנת רכש (נספח א'), אליה מצורפת הצעת מחיר. הזמנת הרכש מסתכמת בסכום הגבוה מסכום התביעה בכ-10,000 ₪. כן צורפו שני חשבונות (נספח ב' ונספח ד'), שעל שניהם חותמת אישור ביצוע של מנהל הפרויקטים מטעם האוניברסיטה, וכן מסמך (נספח ג') המאשר כי מערכות הותקנו ופועלות כהלכה, חתום אף הוא על ידי מי מטעם האוניברסיטה.

3.לעניין כותרת התביעה טוענת המבקשת, כי הגם שהיא חתומה על הזמנת הרכש (נספח א'), הרי שסכומו אינו תואם את סכום התביעה, ואילו נספח ד', החשבון המאושר לכאורה על ידי מי מטעם האוניברסיטה, אמנם תואם את סכום התביעה, אולם אינו חתום על ידי המבקשת. לפיכך, אין התביעה עונה על דרישות התקנות, לפיהן עליה להיות בסכום קצוב עליו ראיות בכתב (אשר לפי הפסיקה אמורות להיות ראיות פרי ידי המבקשת או לפחות חתומות על ידה).

4.לעניין הרשות להתגונן, הרי שעל פי הבקשה, שנתמכה בתצהירו של מר מרדכי דרורי, בוצעה העבודה באופן חלקי ולקוי, באופן שגרר הן את הצורך בהשלמת עבודות על ידי המבקשת, והן איחור במסירת המערכות לאוניברסיטה – שהביא בתורו להשתת קנסות על המבקשת (בסכום שהופחת לאחר מו"מ לסך 8000 ₪ ומע"מ), ולפגיעה בשמה הטוב ובמוניטין שרכשה לה. צורפו תכתובות תומכות. המבקשת נדרשה להשקיע שעות רבות, בשווי עשרות אלפי שקלים, ולספוג פגיעה בשמה הטוב אצל המזמינה, האוניברסיטה העברית.

5.זאת ועוד, ממילא האישורים שצורפו לכתב התביעה אינם מחייבים את המבקשת, שכן לא האוניברסיטה היא שביצעה את ההזמנה, ולא היא האמורה לאשר מה הותקן ואיך הותקן. האישורים חייבים להיות של המבקשת עצמה. לא בכדי אין התאמה בין הסכום בנספח ד' לסכום בנספח א', אולם בכתב התביעה אין כל הסבר לאי-התאמה זו, ומדוע לא בוצעו – לשיטת המשיבה – כל העבודות שהוזמנו.

6.מר דרורי נחקר על תצהירו וטען עוד, כי חלק מהכמויות שאושרו על ידי נציג האוניברסיטה העברית, במסמך שצורף לכתב התביעה, בוצעו על ידי המבקשת עצמה. הוא אישר, עם זאת, את נכונות המחירים והנתונים שבנספח א' לכתב התביעה (הזמנת הרכש והצעת המחיר).

7.אני סבור, שהתביעה כשרה היתה להיות מוגשת לפי סדר דין מקוצר. נספח א' לבדו, מכשיר את התביעה לסדר דין זה, באשר הוא התחייבות מפורשת לשלם סכום קצוב. אמנם, אין בו ראיה כי העבודה בוצעה, אולם זאת ניתן להוכיח גם במסמכים חיצוניים, ואין כל פסול בצירוף יתר הנספחים לכתב התביעה כדי להוכיח את ביצוע העבודה (כל עוד, כבמקרה דנן, אין הסכום הנדרש חורג מסכום ההתחייבות המקורית).

8.עם זאת, אני סבור, כי דין בקשת הרשות להתגונן להתקבל, שכן המבקשת הציגה תשתית עובדתית מפורטת מספיק כדי לבסס הגנה, הנשענת על טענות להפרה ולנזקים שנגרמו לה. אמנם, נזקים אלה אינם מכומתים, למעט סך של 8,000 ₪ ומע"מ (שלגביהם דומה שלא יכול להיות חולק שהמבקשת רשאית להתגונן) – אולם כשמדובר בעסקה אחת, ניתן לקזז גם סכום שאינם קצובים.

9.אכן, ניתן היה לצפות כי המבקשת תציג מסד נתונים מפורט יותר, במסגרת טענת הקיזוז, כדי לבסס את נזקיה, אולם שעה שהניחה תשתית לכך שנגרמה לה פגיעה בשמה הטוב, ולו אצל האוניברסיטה העברית בלבד, ואף הניחה תשתית לכך שהיא חברה מובילה בתחומה, ששמה הטוב לא יסולא בפז; ועל אלה הציבה תשתית מפורטת לכך, שהמבקשת לא עמדה במלוא התחייבויותיה, ועל כן יש לכל הפחות להטיל עליה להוכיח מה ביצעה ולאיזה סכום היא זכאית, מתוך סכום הזמנת הרכש (וזאת לכל הפחות נוכח ההפרש הבלתי מוסבר בין סכום הזמנת הרכש לבין הסכום הנתבע) – הרי שאת הרף הקבוע בפסיקה, של "הגנה אפשרית... ולו רק בדוחק" (ע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, 69), היא עוברת.