תא"ק 8827-09-15 בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' בן חמו ואח'

לפניי בקשת רשות להתגונן שהגישו המבקשים, ערבים לחובותיה של המשיבה 2 (להלן: "העמותה") כלפי המשיב 1 (להלן: "הבנק").

שתי בקשות הרשות להתגונן זהות זו לזו במדויק, ועל כן אתייחס לטיעונים העולים בשתיהן גם יחד. עוד אציין, כי אף שנעשה ניסיון לעטות על הבקשות כסות "משפטית", היה קושי לחלץ מן הבקשות את הטיעונים המשפטיים.

התביעה היא תביעה לתשלום יתרת חוב של העמותה כלפי הבנק. המבקשים ערבים לחיובי העמותה כלפי הבנק, והם אינם כופרים בערבותם זו. העמותה עצמה לא הגישה בקשת רשות להתגונן, אף שכתב התביעה הומצא לה כדין, ואף שאין מחלוקת שהמבקשים הם אורגנים של העמותה, ועל כן ניתן פסק דין במסגרת הדיון ביום 25.1.2016.

טענותיהם של המבקשים, בתמצית, הן אלה:

• העמותה לא חתמה על הלוואה בסך 46,000 ₪, ועל כן – אין היא חייבת סכום זה, וממילא – הערבים אינם חייבים את הסכום;

• הבנק לא דרש מהעמותה את פירעון חובותיה ולא הגיש נגדה תביעה, ועל כן – הוא מנוע מלתבוע את הערבים;

• המבקשים טוענים כי היה על הבנק לתבוע את העמותה תחילה, ורק לאחר קבלת פסק דין נגדה – היה רשאי לתבוע את הערבים;

• המבקשים טוענים להפרת חובות הגילוי של הבנק כלפיהם, בכך שהבנק לא יידע אותם על נטילת הלוואה בסך 46,000 ₪;

• המבקשים טוענים כי הבנק הפנה ביטחונות וערבויות לחשבון השוטף, ובכך הרע את מצבם של הערבים;