תא"ק 8826-05-11 עמר נ' מימון ואח'

בפני בקשה להורות על ביטולו של פסק דין שניתן ביום 24.2.12, משלא הגישו המבקשים בקשת רשות להתגונן במועד הקבוע.

למען הנוחות והסדר יוזכר כי השתלשלות ההליכים מאז שניתן פסק הדין הנזכר לעיל פורטה בהחלטות קודמות (27.11.14, 26.1.15) והינה, בתמצית, כדלקמן:

• בתגובה לבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה באפריל 2012 טען המשיב, באוגוסט 2012, כי אין לדון כלל בבקשת המבקש 1 (להן: "המבקש"), שכן ניתן צו כינוס לנכסי המבקש בהליך פשיטת רגל. המבקשים טענו, מנגד, כי יש טעם ענייני לדון בבקשה לביטול פסק הדין, שכן ממילא היא נוגעת גם למבקשת 2 (להלן: "המבקשת") וכי משהוגשה הבקשה לביטול פסק הדין טרם מתן צו הכינוס – הרי שאם יורה בית המשפט על ביטולו של פסק הדין, יידון עניינו של המבקש במסגרת תיק הפש"ר.

  • לאחר דיון שהתקיים בפני ביום 23.10.14, בו חזרו הצדדים על טענותיהם נקבע כי לצורך מתן ההחלטה הסופית בהקשר של ביטול פסק הדין, ישנו צורך בהרשאה מפורשת מטעם ביהמ"ש המחוזי הדן בהליכי פש"ר.

  • בתאריך 3.12.14 הודיעו המבקשים לבית המשפט כי ביום 23.11.14 בוטל הליך פשיטת הרגל, ומשכך ביקשו כי תינתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין.

  • המשיב אישר כי הליך פשיטת הרגל בוטל, והבהיר כי הוא עומד על חקירת המבקשים בטרם תינתן ההחלטה.

  • עוד הזכיר המשיב את טענתו כי בין הצדדים מתנהלים הליכים נוספים (בת"א 7272-05-11, מחוזי מרכז, הממתין למתן פסק דין) והצביע על טענות סותרות, לכאורה, שהעלו המבקשים בהליך זה ובהליכים הנוספים.

  • המשיב טען כי מטעמי דוקטרינת "הליך תלוי ועומד במקום אחר" אין טעם בבירור בקשת המבקשים בשלב זה, כאשר בית המשפט המחוזי צפוי להכריע ולקבוע ממצאים באשר לאותן טענות ממש.