תא"ק 8813-08-16 סעד נ' רייכמן ואח'

1.בפני בקשת רשות להתגונן,שהגישו הנתבעים בפני תביעה כספית שהגיש התובע-מהנדס בניין, לתשלום שכר טרחה בגין ייעוץ ועבודות תכנון קונסטרוקציה. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), שהינו יזם בתחום הנדל"ן והבעלים של הנתבעת 2, (להלן: "הנתבעים") הזמינו מהתובע עבודות תכנון וקונסטרוקציה ,בהתאם להסכם מיום 16.3.16 אשר במסגרתו התחייבו לכאורה הנתבעים לשלם שכר טרחה בשיעור 180,000 ₪ + מע"מ בגין עבודות תכנון שמפורטות שם. לטענת התובע,מאחר שבמסגרת הליכי הרישוי נדרשו שינויים מהותיים בתכניות המוצעות,סוכם בין הצדדים על ביטול ההסכם הראשון והצדדים חתמו על הסכם חדש מיום 29.3.16. גם בהסכם זה הועמד שכ"ט על סך של 180,000 ₪ בצירוף מע"מ. התובע טען כי למעט פיקוח עליון ביצע את כל העבודות ואולם הנתבעים לא שילמו את שכרו ואף שיק מקדמה ע"ס 70,000 ₪ חזר מסיבת א.כ.מ.

2.בבקשת רשות להתגונן טענו הנתבעים כי התובע עותר קבלת מלוא שכרו, שעה שהפרויקט שביסוד ההסכם טרם יצא לדרך והתובע לא ביצע אף לא מקצת מן החובות שהוטלו עליו במסגרתו של ההסכם. לטענת הנתבעים,התובע כבר קיבל סך של 32,939 ₪. עוד הוסיפו הנתבעים כי אין כל יריבות בין הנתבע לתובע הואיל וההסכם נכרת אל מול הנתבעת בלבד.

הכרעה:

3.מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה, רק אם ברור הדבר ונעלה מספיק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518,524). לפיכך, די לנתבע שיציג הגנה ולו דחוקה בפני התביעה, על מנת שלא תידחה בקשתו וזאת כל עוד לא התבררה הגנה זו בחקירתו כהגנת בדים. בשלב זה, בית המשפט אינו בוחן ראיות או מהימנות ודי, שהנתבע פרט בתצהירו תשתית עובדתית לטענתו והיא לא נסתרה בחקירתו, ולא התבררה כהגנת בדים.

לאור ההלכות הברורות לעניין מתן רשות להתגונן כאמור, שוכנעתי כי יש ליתן לנתבעים רשות להתגונן ביחס למרבית סכום התביעה ורק ביחס לסכום חלקי ומצומצם כפי שיפורט, תותנה הרשות להתגונן ביחס לנתבעת 2 בלבד, בהפקדת ערובה כספית.

4.טענת העדר יריבות ביחס לנתבע 1-טענת הנתבע כי פעל בשם הנתבעת 2 ועבורה, לא נסתרה והיא טענה המצריכה בירור עובדתי.אמנם מנתוני רשם החברות עולה כי הנתבע הינו הבעלים והדירקטור היחיד של נתבעת 2. אולם,לאור הכלל בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של חברה,בכך אין די. טענת התובע בעניין זה הועלתה בסעיף 8 לכתב התביעה והינה כאילו הנתבע אחראי וערב אישית לכל התחייבויות הנתבעת 2. המדובר בטענה עובדתית שהוכחשה ע"י הנתבע ולא ניתן בשלב זה ובטרם נבחנו ראיות לקבוע כי טענה זו טענת בדים היא. בעניין זה אוסיף כי בעוד שההסכם הראשון (מיום 5.11.14)שלטענת התובע בוטל, הופנה לכבוד: "מר רייכמן באמצעות אדר' אלינה קליין". הרי דווקא ההסכם השני עליו נסמך התובע הופנה " לכבוד א בנימין. ר לייזום" (הדגשה שלי ר.א).

בניגוד לנטען ע"י התובע הרי,בשלב זה אין די בכך שהסכם האופציה נחתם בין אדן לבין הנתבע, כדי להעיד שגם ההתקשרות עם התובע, הייתה ע"י הנתבע. בעניין זה אוסיף כי התובע עצמו הגיש את התביעה גם נגד הנתבעת 2 וטען כאמור כי הנתבע ערב להתחייבויות הנתבעת 2 (זאת למרות שע"פ תדפיס רשם החברות שצרף,החברה נרשמה רק ב6/14)ולא הגיש את התביעה רק נגד הנתבע .גם בעניין זה,יש לשמוע עדויות ולבחון ראיות באשר לזהות הצד המתקשר, כפי שהוסכם עליו בין הצדדים.אמנם בצד חתימתו של הנתבע על ההסכם השני לא הוספה חותמת החברה ואולם כאמור,ההזמנה הופנתה גם ל "ר. ייזום" ונסיבות החתימה וטענות הצדדים בעניין, מצריכות כאמור שמיעת ראיות.

לאור האמור,לא ניתן לקבוע כי טענת הנתבע שההתקשרות הייתה בשם ועבור הנתבעת 2, הינה הגנת בדים ויש ליתן לנתבע רשות להתגונן.

5.גם לגופם של דברים מצאתי כי ביחס למרבית סכום התביעה,יש ליתן גם לנתבעת 2 רשות להתגונן.בחקירתו הבהיר הנתבע כי הסכם האופציה (מש/1) לא מומש וכי נכון להיום הפרויקט מוקפא. אכן בכתב התביעה נטען כי כל העבודות מושא סעיפים 6-1 בוצעו, למעט סעיף 7 שעניינו פיקוח עליון. עם זאת,המדובר בטענה עובדתית שהוכחשה מפורשות ע"י הנתבעים והנתבע טען מפורשות ובפירוט, בתצהירו כי למעט חתימה כמהנדס על התכנית האדריכלית לא ביצע התובע דבר.בשלב זה לא ניתן לקבוע כי המדובר בהגנת בדים. לכתב התביעה לא צורפו אסמכתאות לביצוען של כל העבודות מושא סעיפים 6-1 לרבות ובעיקר הכנת תכניות קונסטרוקציה למכרז ולביצוע (סעיפים 4-3), כתב כמויות ורשימות ברזל לעבודות השלד (סע' 5). אמנם במהלך הדיון ,הוצגה ע"י התובע,אסופת מסמכים המעידה,לטענתו, על עבודות שלכאורה בוצעו.אולם, ראשית הנתבע טען כי המסמכים כלל לא הוצגו לו בעבר.שנית ובעיקר, בשלב החקירה על בקשת הרשות להתגונן,לא רשאי התובע להציג ראיות מטעמו והבקשה נבחנת רק לאור טענות הבקשה מול האמור בכתב התביעה. כאמור,בשלב זה ביה"מ כלל לא בוחן ראיות. זאת ועוד,לטענת הנתבע ,הודיע לתובע בטלפון כי הפרויקט בשלבי הקפאה וכי עליו לחכות ולכן, בנוסף לבחינה (המצריכה שמיעת ראיות),האם אכן מדובר בעבודות שבוצעו,יש לבחון האם העבודות היו אמורות להתבצע (בהתייחס למועדים הקבועים בהסכם). אבהיר כי, התובע ביקש להסתמך על נספח ו' –מש/2 וטען כי למרות שנשמט מהתביעה יש להתיר צירופו. אכן,סבורתני כי מדובר בהשמטה הנובעת מטעות, שהרי בכתב התביעה יש התייחסות להסכם זה,אלא שבצד ההיתר לצירוף המסמך,אין לקבל טענה כאילו הנתבע הרחיב חזית בעת שהפנה בחקירתו לאמור בהסכם זה,הסכם אשר בעת הכנת הבקשה לא עמד לכאורה,לנגד עיניו (שהרי כאמור,לא צורף לתביעה) ולכן לא יכול היה להתייחס לאמור בו. בעניין זה צודקים הנתבעים בטענתם כי בשורה האחרונה של ההסכם נכתב כי את תכניות הקונסטרוקציה לביצוע יש להכין תוך 30 ימים מיום דרישת היזם. לפיכך,בשלב זה, לא ניתן לשלול טענה כי בהעדר דרישה מטעם היזם, לא היו אמורות העבודות להיות מבוצעות.

יחד עם זאת,אין חולק כי הנתבעים מסרו לתובע תשלום ע"ס 70,200 ₪- תחילה נמסר שיק אישי של הנתבע שלאחר מכן הוחלף בשיק של הנתבעת. אין חולק כי השיק חזר בהיעדר כיסוי מספיק. הנתבע התעקש כי השיק (הראשון) ניתן לפני העבודות כמקדמה ומאחר, שלטענתו, העבודות,לא בוצעו,התובע לא היה זכאי לתשלום זה. יחד עם זאת בחקירתו הודה הנתבע כי השיק נמסר לתאריך פירעון 10.6.14,דהיינו 3 חודשיןם לאחר חתימת ההסכם ולכן לכאורה בשלב זה סברו הנתבעים כי התובע כן זכאי לתשלום.למרות שחלף זמן מעת חתימת ההסכם,לא טענו הנתבעים כי התובע לא החל בביצוע עבודות ונתנו שיק חלופי. גם העובדה שהשיק חזר מחמת א.כ.מ ולא מחמת הוראת ביטול,יש בה כדי לתמוך לכאורה בטענה כי הנתבעים לא סברו שהתובע אינו זכאי לתשלום זה.

בצד האמור,התובע לא חלק על כך שהתובע קיבל סך של 32,939 ₪ (ראה עמ' 9 שורה 3 בסיכומי ב"כ התובע),אלא טען כי היה זה על חשבון עבודות קודמות שכבר הסתיימו. טענה זו הינה טענה עובדתית בה קיימות 2 גרסאות סותרות (שכן הנתבעים טוענים שהמדובר בתשלום עבור אותן עבודות) ולכן לא ניתן,בשלב זה, לקבוע שהטענה כי כבר שולם סך של 32,939 ₪ על חשבון התמורה,הינה טענת בדים.

6.לאור האמור,ורק ביחס לסך של 47,061 ₪ (80,000-32,939),תותנה הרשות להתגונן בהפקדת ערובה.

בנסיבות,משמצאתי כי מחד גיסא,טענת הנתבעים בעניין יתרת סכום זה, מעוררת קושי (נוכח המפורט לעיל לעניין מסירת ההמחאה החלופית וחילולה מחמת א.כ.מ ולא מחמת הוראת ביטול),אך מאידך גיסא, טענת הנתבעים כי הסתבר להם שהתובע לא זכאי אף למקדמה,מצריכה בירור, שוכנעתי כי סכום הערובה לא אמור להיות גבוה ונועד להבטיח את הוצאות ההליך בלבד.