תא"ק 8254-06-15 חוצות אלונים בע"מ נ' ש.ע. ספורט בעמק (2008) בע"מ ואח'

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 3/6/15 הגישה התובעת כנגד המבקשים ונגד שרון חייט, שהוכרז כפושט רגל ביום 15/1/13 (להלן: "שרון"), תביעה בסדר דין מקוצר על סך 1,172,453 ₪ בגין חיובים הנובעים מהסכם שכירות של שני מושכרים ששכרה המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") במרכז המסחרי הידוע בשם "חוצות אלונים" המצוי בבעלות התובעת. הרכיב הראשון של סכום התביעה הינו דמי שכירות, דמי ניהול ותשלומי חובה בגין תקופת השכירות שעד מועד הפינוי בפועל בסך של 417,211 ₪. הרכיב השני בסך של 175,888 ₪ המורכב מזיכוי שווא בסך של 130 אלף ₪ כנגד קבלת שיקים בלתי תקינים במסגרת הסכם לפריסת חוב עבר שהופר על ידי הנתבעת ומחובות הנתבעת בגין אי תשלום דמי שכירות ודמי ניהול ביחס לחודש אפריל 2015 שלא נכללו בדרישה לתשלום ששלחה התובעת לנתבעת. הרכיב השלישי הינו פיצוי מוסכם בסך של 550,659 ₪ לפי סעיף 20.7 להסכמי המכר המחושב לפי דמי שכירות ודמי ניהול במשך שנה. התביעה נגד המבקש 2 (להלן: "המבקש") ונגד שרון הוגשה על בסיס כתבי ערבות ושטרי חוב המהווים חלק בלתי נפרד מההסכמים בין התובעת לבין המבקשת .

2.תביעה זו אינה ההליך המשפטי הראשון בין הצדדים בנוגע למסכת העובדתית נשוא התביעה. ביום 1/4/15 הגישה התובעת לביצוע חמישה שטרות על סך 130 אלף ₪ אשר נעשו על ידי הנתבעת לפקודת התובעת בערבות אוואל של המבקש ושרון. המבקשים הגישו התנגדות לביצוע שטר שהתקבלה בהחלטתי מיום 5/7/15 (להלן: "התביעה השטרית").

ביום 10/5/15 הגישה המבקשת נגד התובעת תביעה כספית על סך 1.66 מיליון ₪. התובעת הגישה כתב הגנה והתביעה מתבררת בפני כב' השופט רובס (להלן: "תביעת המבקשת").

ביום 1/4/15 הגישה התובעת נגד המבקשת תביעה לפינוי המושכרים. אין מחלוקת כי סמוך לאחר קבלת תביעת הפינוי, עזבה המבקשת את המושכרים (להלן: "תביעת הפינוי").

3.ביום 20/8/15 הגישו המבקשים בקשת רשות להתגונן במסגרתה חזרו על הטענות שהועלו בתביעת המבקשת ובהתנגדות שהוגשה במסגרת התביעה השטרית. המבקשים טוענים כי התובעת הפרה את סעיף 7.1 להסכמי השכירות בכל הנוגע לעריכת שיפוצים מבלי לפגוע בפעילות הקניון. בסעיף הנ"ל נקבע כי השוכר מצהיר שידוע לו שהמשכיר רשאי ללא כל צורך בהסכמת השוכר לבצע כל שינוי או תיקון או תוספת בקניון על פי שיקול דעתו הבלעדי והמוחלט ובלבד שלא יהיה בכך משום הפרעה מתמשכת ובלתי סבירה לניהול המושכר על פי מטרת השכירות. המבקשים טוענים כי שיפוצים נרחבים שהחלו בקניון בחודש 7/12 והסתיימו רק בחודש 2/15, גרמו לירידה ממשית מתמשכת במחזור הפעילות של החנויות שהפעילה הנתבעת במושכרים. נטען כי ירידה זו בהיקף הפעילות וההכנסות גרמה לכך שהמבקשת לא הצליחה לשלם את דמי השכירות לתובעת למרות שנערך הסדר פריסת תשלומים. טענות אלו פורטו בהרחבה ונתמכו בתמונות של עבודות בנייה וחנויות סגורות. כמו-כן נתמכו הטענות בהודעה אותה תלתה התובעת במושכר במסגרתה נכתב ביום 14/11/13 כי הקניון ובעלי העסקים מצוים בתקופה לא קלה על רקע השיפוצים והובעה תקווה כי התקופה הנוכחית תחלוף מהר וכולם ייצאו לדרך חדשה ומוצלחת. המבקשת טוענת כי עשתה כל שביכולתה כדי לעמוד בדרישות התובעת מתוך אמון בהבטחות התובעת כי השיפוץ יסתיים במהרה , אך לא היה לה כל סיכוי לשקם את עסקיה בשל התמשכות השיפוץ. במישור המשפטי נטען כי עמידת התובעת על גביית דמי שכירות בתקופת השיפוץ וההליכים המשפטיים שיזמה , מהווים הפרה של חובת תום הלב החלה על התובעת במסגרת דיני החוזים ומגיעים כדי סיכול של הסכמי השכירות. באשר לטענת התובעת המתבססת על סעיף 20.8 להסכמי השכירות בדבר ויתור של השוכר על זכות הקיזוז, מפנה ב"כ המבקשים להחלטתי בתביעה השטרית במסגרתה נקבע כי סעיף 20.8 אינו חד משמעי בכל הנוגע להפעיל את זכות הקיזוז לאחר תום תקופת השכירות. ב"כ המבקשים מדגיש כי במסגרת תביעת המבקשת עתרה המבקשת לפטור אותה מתשלום דמי שכירות . מודגש כי טענת הקיזוז אינה הטענה היחידה של המבקשים. נטען כי יש לקרוא את סעיף 20.8 להסכמי השכירות באופן בו המבקשת ויתרה על זכותה הפעיל טענת קיזוז במסגרת החוזה וכל עוד החוזה לא בוטל. עוד הודגש כי הויתור על טענת הקיזוז, אינו מצוי בכתבי הערבות מכוחם מוגשת התביעה נגד המבקש.

4.ביום 11/10/15 הוגשה תגובת התובעת המתנגדת למתן רשות להתגונן ולחילופין מבקשת להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה. נטען כי אין ממש בטענת המבקשים לפיה לא ויתרו על זכות הקיזוז שכן הפרשנות של המבקשים לסעיף 20.8 להסכמי השכירות היא פרשנות מופרכת ודחוקה שאינה עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף. עוד נטען כי הפרשנות של המבקשים לסעיף היא בלתי סבירה בעליל שכן הסעיף מצוי בפרק שכותרתו "תרופות בגין הפרת הסכם " ועוסק כולו בסיטואציה של סיום היחסים החוזיים בין הצדדים. נטען כי אין להקיש בין ההחלטה שניתנה במסגרת התביעה השטרית לבין ההחלטה בבקשה זו שכן בתביעה השטרית הויתור על טענת הקיזוז לא הופיע בשטרי החוב בעוד שתביעה זו היא מכוח הסכמי השכירות. נטען כי טענת הקיזוז נולדה בדיעבד לצורך ההליכים המשפטיים שכן בזמן אמת המבקשים סברו כי עליהם לשאת בתשלום דמי השכירות והניהול ואף העבירו לתובעת שיקים מעותדים בגינם. עוד הודגש כי טענת הקיזוז לא הועלתה על ידי המבקשים במסגרת ההתכתבויות בין באי כוח הצדדים שצורפו לתביעה. נטען כי יש לדחות את טענת הקיזוז לגופה כיוון שלא נגרמו למבקשים נזקים ישירים או עקיפים בעקבות השיפוץ וכיוון שהטענות לנזקים לא פורטו ולא נתמכו באסמכתאות כנדרש.

5.מודגש כי המבקשת לא מכחישה שהשתמשה במושכרים למטרת השכירות והפיקה מכך רווחים כפי שעולה מהנתונים אותן מסרה לגבי הירידה במכירות וברווחים של החנות בשנים 2013-2014. נטען כי הטענה המועלית באשר לגובה הפיצוי המוסכם אינה מפורטת ואינה מצדיקה מתן רשות להתגונן.

6.ביום 19/11/15 הוגשה תשובת המבקשים לתגובת המשיבה. מודגש כי תביעת המבקשת הוגשה לפני תביעת המשיבה. נטען כי לא הוכחשה טענת המבקשים בדבר שיפוץ בקניון שנמשך שנתיים. נטען כי עיון בתביעות ההדדיות מלמד כי דווקא תביעת התובעת היא זו שמעוררת תחושה של ניסיון להוות משקל נגד לתביעת המבקשת. באשר לטענת הקיזוז, נטען כי הטענה המועלת בבקשה זו זהה במהותה לטענה שהועלתה תביעה השטרית במסגרת ההתנגדות שהתקבלה.

7.לאור האמור בהחלטתי מיום 12/10/15 התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.