תא"ק 8182-08-14 לוי נ' עואודה

1.לפניי בקשה לביטול צו עיקול זמני.

2.אלה, בתמצית, עיקרי העובדות הצריכות לעניין. התובע, יצחק לוי (להלן: התובע) והנתבע, מרואן עואודה (להלן: הנתבע), היו מעורבים בעסקה לרכישת שתי דירות ברחוב הורקניה 16 בירושלים. התובע הוא בעל עסק לחלפנות כספים ואילו הנתבע הוא עורך דין. מהבקשה ומכתב התביעה עולה כי בסוף חודש דצמבר 2013 נודע לתובע כי הנתבע מציע למכירה שתי דירות בירושלים ב"מחיר מציאה" (2,100,000 ש"ח). למטרה זו נפגשו השניים במשרדו של הנתבע בנוכחות אדם שלישי (להלן: אלון). הנתבע ערך פרוטוקול של הישיבה, המסכם את עיקרי הדברים.

עיון בפרוטוקול הישיבה מעלה כי הוא מגבש את עיקרי ההסכמות שבין התובע ואלון. בין היתר, נכתב בפרוטוקול כי אלון מצהיר שביכולתו לקדם עניין רכישת שתי הדירות ממינהל מקרקעי ישראל. לקידום העסקה התחייב התובע להמציא לידי אלון שתי המחאות בנקאיות בסכום כולל של 71,800 ש"ח, לפקודת רשות מקרקעי ישראל. בין הצדדים (קרי, התובע ואלון) הוסכם כי לאחר שאלון יציג לתובע שני שוברים חתומים ומשולמים עבור התשלום הראשוני בגין העסקה, יעביר התובע לאלון סך של 400,000 ש"ח. עוד סוכם בין הצדדים כי יתרת התמורה תשולם על ידי התובע לאלון עם התקדמות רישום הדירות. על פרוטוקול הישיבה חתמו התובע ואלון. יצוין כעת כי משולש יחסים זה, ובמסגרתו היקף אחריותו של הנתבע לעסקה ולביצועה, הם העומדים במוקד המחלוקת בין בעלי הדין. עוד יצוין כי לימים הסתבר כי שתי הדירות מצויות בבעלות של אנשים אחרים, שמעולם לא התכוונו להעמידן למכירה.

3.בהתאם להסכמה שגובשה בפרוטוקול הישיבה, העביר התובע לנתבע סך של 71,800 ש"ח על מנת לבצע את התשלום הראשוני למינהל. זמן מסוים לאחר מכן הציג הנתבע בפני התובע שני מסמכים חתומים על ידי המינהל, אשר כותרתם "העברת זכות שאינה רשומה בלשכת המקרקעין". לטענת התובע, בהסתמך על מסמכים אלה העביר לנתבע סך של 400,000 ש"ח, בהתאם לאמור בפרוטוקול הישיבה. הנתבע אישר במסמך את קבלת הכסף במזומן. לטענת התובע, הנתבע התחייב להחזיק כספים אלה אצלו בנאמנות.

4.מכתב התביעה עולה עוד כי בחודש מאי 2014 התעורר חשד אצל התובע לפיו המסמכים שהוצגו לפניו, ובהם אישורי המינהל לעסקה, מזויפים. לפיכך, הודיע התובע לנתבע כי הוא מעוניין לבטל את העסקה. לטענת התובע, בשלב זה הסתבר לו שההמחאות הבנקאיות שניתנו כתשלום למינהל כלל לא נפרעו. ואכן, לבקשת התובע החזיר הנתבע את ההמחאות לבנק, וקיבל את תמורתן במזומן. בשלב זה דרש התובע לקבל חזרה גם את 400,000 השקלים ששילם, ואולם, עד הגשת התביעה לא הוחזר לו סכום זה.

5.ביום 10.8.2014 ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד על כל הזכויות או הכספים של הנתבע הנמצאים אצל המחזיק, בנק מזרחי טפחות בע"מ, סניף 517, וזאת עד לסכום של 500,000 ש"ח. לאחר הוצאת צו העיקול הגיש הנתבע בקשה לביטולו. בבקשה נטען כי בין התובע והנתבע אין כל יריבות משפטית, וכי הנתבע אינו חייב לתובע דבר. לפי הטענה, העסקה לרכישת הדירות נחתמה בין התובע לאלון, וכל תפקידו של הנתבע בעסקה זו הסתכם בעריכת סיכום הדברים במשרדו ובהעברת הכספים מהתובע לאלון. לתמיכה בטענותיו צרף הנתבע אישורים חתומים בידי התובע ואישורים מקבילים חתומים בידי אלון, מהם עולה כי הנתבע קיבל את הכסף מהתובע והעבירו לאלון. הנתבע צרף עוד לבקשתו כתב התחייבות עליו חתום אלון, לפיו הוא התחייב להחזיר לתובע את כל הכספים שהוא קיבל ממנו, היה והעסקה לא תצא אל הפועל. לפיכך, הנתבע טען כי הואיל ופרטי העסקה סוכמו בין התובע ובין אלון, והואיל ופרוטוקול הישיבה העלה על הכתב את סיכום הדברים שבין התובע לבין אלון, הרי שאלון הוא הגורם הרלוונטי בעניין, וכל מטרתה של התביעה היא להפעיל לחץ על אלון באמצעות הנתבע.

אשר להמחאות הבנקאיות שנמסרו לשם תשלום למינהל טען הנתבע כי על גבי מסמכי המינהל נכתב מפורשות כי "ידוע ומוסכם כי הפקדת ההמחאה בעסקה הנדונה תבוצע עד 88 ימי עבודה מתאריך הוצאת מסמך זה". לפיכך, בשלב שבו ביקש התובע את כספו חזרה, טרם הופקדו ההמחאות הבנקאיות לטובת המינהל, ומטעם זה ניתן היה להשיב לתובע את כספו. לבסוף טען הנתבע כי לא זו בלבד שהוא אינו חייב כסף לתובע, אלא שהתובע חייב לו כסף בגין עריכת סיכום הדברים בין התובע לבין אלון.

6.התובע הגיש תגובה לבקשה זו, ובה חזר על עיקרי טיעוניו. ביום 21.8.2014 הוגשה תשובת המחזיק, ממנה עולה כי בתאריך קבלת הצו לא הייתה יתרת זכות בחשבון הנתבע.

7.ביום 8.9.2014 קיימתי דיון בבקשה. בדיון נחקרו התובע והנתבע. מהחקירות ההדדיות עולה כי מתעוררות שאלות בנוגע למהות העסקה ולחלקו של הנתבע בעסקה. לטענת התובע, הנתבע היה שותף מלא לעסקה, נתן "הכשר" מטעמו לעסקה והיה מעורב מלא לתרמית וה"עוקץ" בעסקת המקרקעין, שהסתבר בדיעבד שהייתה כנראה מזויפת. לעומת זאת, הנתבע טען כי חלקו הסתכם בעריכת ההסכם בין בעלי הדין ובהיותו "צינור" להעברת הכספים בין הצדדים. לטענתו, לא בדק את רישומי המקרקעין טרם ביצוע העסקה ואף לא התבקש לעשות כן. הנתבע הכחיש הבטחה מצידו להחזיק את 400,000 השקלים שהועברו אליו על ידי התובע בנאמנות. לטענתו, בו ביום שקיבל את הכספים העביר אותם לידי אלון, כשהוא מתעד את קבלת הכספים מהתובע במסמך החתום על ידי התובע, ובהתאמה, תיעד את קבלת הכספים על ידי אלון. לתמיכה בעמדתו כי אחריותו במשולש היחסים הייתה של מי שמתעד את הסכמות הצדדים בלבד ציין הנתבע כי התובע נפגש עם אלון מספר פעמים (ואף ביקר במשרדו), כשחלק מהמפגשים היו בנוכחות הנתבע וחלק מהמפגשים נערכו בין השניים בלבד; כי השניים התעניינו בביצוע עסקאות נוספות יחד; וכי הפגישה בה סוכם על ביטול העסקה נערכה בין התובע ואלון (ובנוכחות אדם שלישי), ואילו הנתבע הצטרף לפגישה בשלב מאוחר יותר, כשכבר הוחלט על ביטול העסקה.