תא"ק 7234-10-15 שלג נ' בן יצחק ואח'

בענין : בקשת רשות להתגונן

1. ביום 7.10.15 הגישה התובעת נגד הנתבעים תביעת פינוי בסדר דין מקוצר. התובעת טוענת כי ביום 24.7.1985 מכרה יחד עם אחיותיה נעמי אבוטבול ורחל לין את הזכויות בדירת הקרקע בבניין ברחוב זלמן ארן 32 בקרית חיים לנתבעים. לתמיכה בטענה זו התיימרה התובעת לצרף לכתב התביעה הסכם מכר אך בפועל המסמך שצרפה נושא את הכותרת זכרון דברים. התובעת מתגוררת בקומה הראשונה באותו בניין. נטען כי בהסכם המכר נקבע שהנתבעים יהיו זכאים לקבל 50% מחצר הנכס בחלק המערבי הפונה לכביש זלמן ארן.עוד נקבע כי השימוש בכל שטח החצר יהיה משותף כל עוד הצדדים מסכימים לכך. עוד נטען כי ההסכם קובע שהמחסן שהינו בבעלות התובעת יהיה בשימושם של הנתבעים ,מבלי לקבוע עד מתי. נטען כי בשנת 1986 נרשם הבית כבית משותף כאשר המחסן הוצמד לשטחה של התובעת. התובעת טוענת כי במועד שאינו זכור לה השתלטו הנתבעים על מרבית החצר וסגרו את המעבר שהיה לתובעת לחצר. נטען כי נוצר מצב בו הנתבעים נהנים מ-80% משטח החצר בעוד התובעת נשארה עם 20% בלבד. עוד נטען כי הנתבעים לא נענו לדרישת התובעת להשיב לרשותה את המחסן. הסעד המבוקש בתביעה הוא לחייב את הנתבעים לפנות 50% מהחצר, להשיב את המחסן לרשות התובעת, לחייב את הנתבעים להעתיק את שעון החשמל ולהעבירו לשטחם ולחייב את הנתבעים לסגור את חלון המטבח שנבנה ללא היתר.

2.ביום 17.11.15 הגישו הנתבעים בקשת רשות להתגונן. בין היתר נטען בבקשה כי התביעה לא מגלה עילה שכן בהסכם נספח ב' לכתב התביעה נקבע כי המחסן יהיה בשימוש הנתבעים כל עוד התובעת תגור בדירה שבבעלותה. באשר לחצר נטען כי קיימת חלוקה בעין שבוצעה בהסכמה. נטען כי תביעה זו הוגשה כאקט של נקמה לאחר שהנתבעים הגישו תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בגין נזקים שנגרמו לדירתם כתוצאה מנזילה בצנרת דירת התובעת. נטען כי החלון במטבח נבנה כחוק ואין מקום להזיז את מונה החשמל.לבקשה צורף כנספח

ו' 1 הסכם מכר מודפס מיום 2.9.85 הכולל תוספות בכתב יד (להלן "ההסכם").

3.בהתאם להחלטה שניתנה על ידי נדרשה התובעת להגיב בכתב לבקשת הרשות להתגונן. ביום 18.1.16 הגישה התובעת תגובה לבקשת הרשות להתגונן ובקשה לתיקון כתב התביעה. התובעת טוענת כי במועד הגשת התביעה לא היה ברשותה הסכם המכר אלא רק זכרון הדברים. התובעת טוענת כי לאחר שקיבלה את ההסכם הבינה כי הנתבעים לא רשאים לעשות שימוש במחסן, שכן ההסכם לא כולל הסכמה בעניין המחסן. נטען כי אין חולק שההסכם גובר על זכרון הדברים. לפיכך מבוקש לתקן את כתב התביעה באופן נקודתי כך שטענות התובעת לעניין המחסן יתבססו על האמור בהסכם. ב''כ התובעת טוענת כי כיוון שטרם נידונה בקשת הרשות להתגונן, יש לאפשר לנתבעים להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת המתייחסת רק לתיקון המבוקש על ידי התובעת. בהתאם להחלטתי מיום 18.1.16 הגישה התובעת נוסח של כתב תביעה מתוקן ביום 7.2.16. משום מה כתב התביעה המתוקן נסרק בתיקיית כתבי טענות בטרם ניתנה החלטה המתירה תיקון של כתב התביעה.

4.ביום 8.2.16 הוגשה תגובת הנתבעים לבקשה. נטען כי התובעת פועלת בחוסר תום לב שכן עילת התביעה קמה לה רק בעת בקשת הרשות להתגונן ובכל זאת הגישה את התביעה כפי שהיא. נטען כי ההסכם וזכרון הדברים מהווים מערכת הסכמית אחת המבטאת את רצון הצדדים באופן מלא. נטען כי כתב התביעה המקורי כולל טענות שהן ההפך הגמור מהטענות המועלות בכתב התביעה המתוקן, למרות שהתובעת לא טענה בעת הגשת התביעה המקורית כי העובדות לא ידועות לה. נטען כי לא ברור מדוע התובעת פנתה לבית המשפט לאחר שנים רבות בגין זכות לכאורה שהייתה קיימת לה מזה שנים רבות. נטען כי הזכות לתקן את כתב ההגנה טומנת בחובה את הזכות לתקן את ההגנה כולה. נטען כי הנתבעים לא מעוניינים לשנות את טענותיהם מלכתחילה, דבר המעיד על תום ליבם ואמיתות גרסתם.

5.ביום 24.2.16 הוגשה תשובת התובעת לתגובת הנתבעים. נטען כי הדין לא רואה את ההסכם וזכרון הדברים כמסמך אחד. נטען כי עד שהנתבעים השתלטו על השביל ועל החצר כולה לפני מספר לא רב של שנים, עשתה התובעת שימוש בשביל מהמחסן לכביש וגם תלתה כביסה בחבלים בהם משתמשים כיום הנתבעים.

6.בהחלטתי מיום 24.2.16 איפשרתי לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן תוך חיוב התובעת

בתשלום הוצאות בסך של 500 ₪ לנתבעים .

7. כתב התביעה המתוקן מתבסס על תוכנו של הסכם המכר ועל השינויים בין האמור בו לבין האמור בזכרון הדברים, עליו התבססה התביעה המקורית . נטען כי הנתבעים החזיקו במחסן