תא"ק 710671-06 עירית ירושלים נ' וגיהה

1.לפניי בקשה מיום 5.8.15 לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה מיום 25.3.07. המבקשת צירפה לבקשתה העתקים מכתב התביעה, אישור המסירה ופסק הדין שנתקבלו מב"כ המשיבה ביום 2.9.14. לטענתה, כתב התביעה לא נמסר לידיה כדין וכי האמור באישור המסירה ובתצהיר המוסר אינו נכון. עוד מציינת המבקשת, כי היא ובעלה התגוררו בנכס במשך מספר חודשים מצומצם בלבד, שלאחריהם, עזבו את הנכס לבקשת בעליו.

2.המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי כתב התביעה ופסק הדין ניתנו כנגד המבקשת ובעלה ואולם, הבקשה עצמה הוגשה על ידי המבקשת בלבד. כמו כן, בבקשה פורטו עובדות שלא נתמכו בתצהיר שצורף לה. בנוסף, המבקשת לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, זאת, חרף האיחור הרב בהגשת הבקשה. אשר לשאלת סיכויי ההגנה המבקשת לא פירטה כדבעי את סיכויי הגנתה. לטענת המשיבה, סיכויי הגנת המבקשת קלושים נוכח טענותיה לכך כי נפלה טעות בסיווג הנכס נוכח היותו נכס הרוס וטענת "אינני מחזיק" שהינן טענות שיש לבררן במישור המנהלי באמצעות פנייה למנהל הארנונה בהתאם לסעיפים 3 ו-6 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 וכן, לאור העובדה, כי המבקשת הודתה כי התגוררה בנכס ואולם לא הודיעה על חדילת החזקתה בו.

3.לאחר שעיינתי בבקשה בתגובה ובתשובות השונות, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. להלן נימוקיי:

3.1מעבר לטענה בעלמא, לפיה, אישור המסירה ותצהיר המוסר אינם נכונים, המבקשת לא הציגה ראיות לכך, כי כתב התביעה לא נמסר לידיה. כך לא צירפה תצהיר מטעם בעלה, שלכאורה, כעולה מאישור המסירה, כתב התביעה נמסר לידיו.

3.2יתרה מכך, אף לו תתקבל טענתה זו, הרי שאין בכך להושיעה שכן, עיון בנספח א' לבקשה מלמד, כי כתב התביעה ואישור המסירה לרבות פסק הדין הועבר למשרד ב"כ המבקשת, עו"ד טנוס, כבר ביום 2.9.14. מכאן, כי לכל המאוחר דבר מתן פסק הדין נודע למבקשת במועד זה. חרף זאת, הבקשה לביטול פסק דין הוגשה רק ביום 5.8.15 בחלוף שנה תמימה לאחר מכן. המבקשת לא הגישה בקשה להארכת מועד ולא פירטה טעמים מיוחדים לאיחור הניכר בהגשת הבקשה.

3.3ההלכה בעניין זה השוררת כיום הינה שידיעה מוצקה וברורה על פסק דין מספיקה לשם תחילת מרוץ הימים להגשת בקשה לביטול פסק דין לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראה: רע"א 7724/04, להלן, ; בר"ם 1299/02 תפנית אורטפדיה נ' קופת חולים לאומית, תק-על 2002 (2) 1728 ; רע"א 113/97 אסמאעיל נ' סלימאן, תק-על 97 (2) 59).

3.4אומנם, הלכה היא, כי כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הינו פגום בשל היעדר המצאה כדין, (דבר שכאמור לעיל לא הוכח כדבעי במקרה דנן), יבוטל פסק הדין מבלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. עם זאת, זכות ביטול מכוח חובת הצדק אינה ניתנת למימוש בכל עת. אף היא כפופה למגבלת המועד הקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, הדורשת, כי בהעדר טעם מיוחד להארכת מועד, בקשה לביטול תוגש תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין למבקש. שאם לא תאמר כך, צד הטוען להעדר המצאה בטרם מתן פסק הדין ואף טענות הגנה שיש בהן ממש, הרי שאין מועדים בנמצא המגבילים את זכותו להגיש בקשה לביטול פסק דין יהא הדבר נתון לשרירות ליבו של המבקש. עם מצד זה אין להסכין, אלא, בנסיבות חריגות ביותר בהן קיימת מניעה חיצונית לעיכוב בהגשת הבקשה. (ראה: בר"ע (י"ם) 2392/06, MR. ERIC DEL MORMOL נגד WAL Ltd ) [פורסם בנבו], בר"ע (ב"ש) 681/03 גולקו נ' בנק דיסקונט בע"מ, דינים מחוזי, לד (5) 129); בר"ע (ת"א) 2411/02, בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מיכאלי, דינים מחוזי, לג (8) 868).

3.5כאמור, קיימת הודאת בעל דין בדמות אישור "נתקבל ביום 2.9.14" על גבי כתב התביעה, אישור ומסירה ופסק הדין, במשרד ב"כ המבקשת, לפיו, המבקשת הייתה מודעת לפסק הדין, חרף זאת לא עתרה לביטולו בתוך המועד הקבוע בתקנות אלא בחלוף תקופה ארוכה ללא כל טעם מוצדק. בנוסף , לא מצאתי כל נסיבות חריגות בעטיין היה מקום להיעתר לבקשה, אלא, אך שרירות ליבה של המבקשת.

3.6בנסיבות אלה, סבורני, כי יש לבכר את זכות המשיבה לסופיות הדיון על פני זכות המבקשת לקבלת יומה בבית המשפט. סוף דבר- דין הבקשה להידחות. המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך 1,200 ₪.