ג'באלי ואח' נ' דאהר

בקשה לביטול צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד ביום 3.6.18.

תמצית הרקע:

1.התובעים הגישו תביעה כספית על סך 100,000 ₪ נגד הנתבע, שעילתה פיצויים מוסכמים בגין הפרת הסכם מכר מקרקעין שנתחם ביום 27.12.13 (להלן – ההסכם).

2.להגשת התביעה קדמה התדיינות בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בנצרת בת.א 58077-03-14, בה ניתן פס"ד ביום 27.9.17 (להלן – פסק הדין המחוזי). מדובר בתביעה שהגיש הנתבע נגד התובעים דכאן, לפס"ד הצהרתי לפיו ההסכם הינו בטל וחסר תוקף.

3.בתמצית, בפני בית המשפט המחוזי נשמעו גרסאות סותרות מטעם הצדדים באשר לנסיבות אותו הסכם. לפי גרסת הנתבע, התובע 2 (להלן – התובע) הלווה לו כספים. להבטחת החזר ההלוואה, הוסכם בין הצדדים כי קרקע לבניה שבבעלות הנתבע תשמש להבטחת ההלוואה. הנתבע חתם על מסמכים שונים בקשר לכך שרק בדיעבד הסתבר לו כי הם כוללים זיכרון-דברים לפיו הוא מוכר לתובע את הקרקע הנ"ל. בהמשך, הוסכם כי במקום הקרקע הנ"ל תינתן קרקע אחרת, שהיא קרקע חקלאית, היא הקרקע מושא ההסכם (להלן – הקרקע החקלאית). גם הפעם חתם הנתבע על מסמכים שונים, לטענתו מבלי לקרוא את תוכנם. עוד טען הנתבע, כי במועד מאוחר לכך הוסכם בין הצדדים כי הוא ישלם לתובע סך של מיליון ₪ להחזר ההלוואה ויקבל חזרה את המסמכים בקשר לקרקעות שנזכרו. הנתבע שילם לתובע סכום של 900,000 ₪ ועוד שני שיקים על סך 50,000 ₪, אולם בדיעבד הסתבר כי התובע רשם הערת אזהרה ביחס לקרקע החקלאית. התובע טען בבית המשפט המחוזי, כי הצדדים התקשרו בשנת 2013 בהסכם למכירת הקרקע החקלאית מהנתבע לתובע (ולמעשה אמו – התובעת). הסכם זה בא במקום זיכרון דברים קודם שערכו ביניהם ביחס לקרקע למגורים שבבעלות הנתבע ולאחר שלא ניתן היה להוציא עסקה זו אל הפועל מסיבות שונות. התובע טען עוד, כי מעבר להסכמה אודות מסירת הקרקע החקלאית הנ"ל, סיכמו הצדדים על תשלום נוסף שישלם לו הנתבע בסך מיליון ₪, וזהו, לגרסת התובע, הרקע לביצוע התשלום הנ"ל (שכשלעצמו איננו שנוי במחלוקת).

4.בפסק הדין (מפי כב' השופט הבכיר ש' אטרש), לא התקבלה אף אחת מגרסאות הצדדים. אשר לנתבע, נפסק כי הוא לא הוכיח את טענתו כי לא הבין על מה הוא חותם כמו-גם את הטענה בדבר הסכמה מאוחרת בין הצדדים לביטול ההסכם. אשר לתובע, נפסק כי גרסתו לפיה הצדדים הסכימו בדבר תשלום נוסף של מיליון ₪ מצד הנתבע בנוסף לקרקע החקלאית, איננה אמינה (סעיף 71 לפסה"ד). בית המשפט המחוזי ציין בין היתר, כי התרשם שהצדדים לא חשפו את הסכומים האמתיים של הסכמי המכר שערכו ביניהם. מבחינה אופרטיבית – נדחתה תביעת הנתבע להצהיר על בטלות ההסכם. לצד זאת, לנוכח דחיית גרסת התובע בדבר נסיבות התשלום בסך מיליון ₪ מידי הנתבע, נקבע, כי יש להשיב סכום זה לנתבע. בהחלטה שניתנה לאחר פסה"ד (בבקשה לתיקון טעות/שמטה) ניתנה הוראה אופרטיבית בעניין זה, תוך קיזוז סכומי המיסים ששולמו על-ידי התובעים בסכום שצויין.

5.הנתבע הגיש את פסה"ד לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל (ביחס לרכיב ההשבה שלעיל). התובעים, מצדם, הגישו להוצאה לפועל בקשה בטענת פרעתי המתייחסת לקיזוז סכומים שונים מהחוב הפסוק, לרבות הפיצוי המוסכם בין הפרת ההסכם.

6.בנוסף, הגישו התובעים ביום 30.5.18 את התביעה דנן בסדר דין מקוצר, בה עותרים הם כאמור לחייב את הנתבע בתשלום סך 100,000 ₪, הוא לטענתם הפיצוי המוסכם לפי ההסכם בין הצדדים, בגין הפרת ההסכם ע"י הנתבע.

7.לפי בקשת התובע, ניתן ביום 3.6.18 צו עיקול במעמד צד אחד בסכום האמור. המחזיקים בבקשה הינם התובעים עצמם (קרי – עיקול עצמי ביחס לסכום הפסוק בפסק הדין המחוזי), בא-כוח הנתבע ולשכת ההוצאה לפועל.

8.ביום 8.7.18 הגיש הנתבע בקשה לביטול צו העיקול שניתן במעמד צד אחד.