תא"ק 6642-04-15 לוי נ' לוי ואח'

1.לפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה שהוגשה בהליך של סדר דין מקוצר לתשלום סך של 281,741 ש"ח. ברקע התביעה יחסי שכירות בין התובע לבין מבקשים 1 ו-2 (שהם אדם פרטי וחברה שבבעלותו). מבקשים 3 ו-4 ערבו להסכם השכירות. בפועל, נטען כי הסכם השכירות הופר על ידי מבקשים 1 ו-2; הפרה שבעקבותיה ההסכם בוטל על ידי התובע. התביעה הכספית מתייחסת לחוב בגין דמי שכירות שלטענת התובעים לא שולם, וכן בגין פיצויים מוסכמים בשל הפרת החוזה. מבקשים 3 ו-4 נתבעו מכוח ערבותם לחוזה. אין מחלוקת כי מבקשים 3 ו-4, אביו ורעייתו של מבקש 1, חתמו כערבים הן בגוף הסכם השכירות והן על שטר חוב בסך של 150,000 ש"ח.

2. אציין בפתח הדברים כי מבקשים 1 ו-2 הגישו בקשת רשות להתגונן, אך לא תמכו את הבקשה בתצהיר. תצהיר של מבקש 1 הוגש רק לאחר שהתובע הגיש בקשה למחיקת בקשת הרשות להתגונן, ונקבע בהחלטה מיום 26.11.2015 כי הבקשה תידון בדיון. לדיון לא התייצב מבקש 1. תחת זאת, בבוקר הדיון הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון. בהחלטה שניתנה בתום הדיון התבקש מבקש 1 להבהיר מדוע לא התייצב לדיון ומדוע הגיש בקשה לדחיית הדיון רק ביום הדיון. מבקש 1 לא הגיש תגובה כלשהי להחלטה זו. בכלל זאת, מבקש 1 לא ביקש לקיים דיון נוסף, בו ייחקר על תצהירו, וממילא לא הגיש סיכומים מטעמו או מטעם מבקשת 2. די באלה כדי לדחות את בקשת הרשות להתגונן מטעם מבקשים 1 ו-2. אוסיף עוד כי בסיכומיו טען התובע כי נגד מבקש 1 נפתח הליך פשיטת רגל וניתן נגדו צו כינוס. במידה שכך הדבר, ממילא היה מקום להורות על עיכוב ההליכים נגדו. בתביעה ובסיכומי התובע לא הובהר מעמדה של מבקשת 2 כיום. אולם, בהיעדר אפשרות לחקור את מבקש 1 כמי שמצהיר מטעמה, דין בקשת הרשות להתגונן שהוגשה בשמה, להידחות.

3.מבקשים 3 ו-4 (להלן: המבקשים) הגישו כל אחד מהם בקשת רשות להתגונן בנפרד. הם גם נחקרו על תצהיריהם. לבקשת הצדדים, הוגשו סיכומים מטעמם. יוער כי מבקשים 3 ו-4 העלו בתצהירים ובסיכומים שורה ארוכה של טענות. מרבית הטענות שהועלו על ידי כל אחד מהמבקשים דומות, ואדון בהן במאוחד.

4.עיינתי במכלול הטענות שהועלו. מבקשים 3 ו-4 העלו טענה לפיה הם מופטרים מערבותם בשל שינוי יסודי שחל בחיוב הנערב, בהתבסס על סעיף 5(ג) לחוק הערבות. השינוי מתייחס לעובדה שהתובע האריך את החוזה לתקופת האופציה, על אף שהשוכר לא מילא את התחייבויותיו לפי הסכם השכירות "בדייקנות ובאופן מלא". עוד נטען כי ערבותם של מבקשים 3 ו-4 הוגבלה לחיובי השוכרת כאמור בסעיף 7ו להסכם השכירות בלבד. המחלוקת בטענה זו מתרכזת בשאלת פרשנות החוזה, על רקע טענת התובע לפיה מדובר בטעות קולמוס. טענה נוספת שהועלתה נוגעת לאפשרות של מבקשים 3 ו-4 להעלות את טענות ההגנה שעומדות למבקשים 1 ו-2. בהקשר זה נטען, בעיקר, כי התובע הוא שהפר את הסכם השכירות הואיל וסירב להצעה להשכיר את הנכס לשוכר חלופי; וכי עומדת למבקשים 1 ו-2 טענת קיזוז בשל השקעות שביצעו במושכר. טענות נוספות שהועלו נוגעות להגבלת ערבות המשיבים להסכם השכירות ולא לשטר החוב; לכך שערבותם הוגבלה לתקופה החוזית הראשונה ולא לתקופת האופציה; כי הם הוחתמו על שטר החוב בניגוד לתנאי הסכם השכירות וכי התובע ויתר על ערבותו של מבקש 1.

5.הטענות האמורות מעוררות קשיים לא מבוטלים. נראה, לכאורה, כי חלקן עומדות בניגוד לאמור בהסכם השכירות ובשטר החוב. יחד עם זאת, ככל שטענות ההגנה, כולן או חלקן, תוכחנה, הן עשויות להקים הגנה מפני התביעה. כידוע, בשלב זה של רשות להתגונן אין בית המשפט בוחן את יכולת ההוכחה של הטענות המועלות. די בכך שהמבקשים מצביעים על הגנה כלשהי מפני התביעה, כדי שתינתן להם רשות להתגונן.

6.משכך, ניתנת למבקשים 3 ו-4 רשות להתגונן. נוכח סכומה תידון התביעה בסדר דין רגיל.

7.המזכירות תעביר את התיק לעיונה של עו"ד נורית לוי, לבדיקת התאמה למהו"ת.

ניתנה היום, כ"ג סיוון תשע"ו, 29 יוני 2016, בהעדר הצדדים.