תא"ק 64322-05-17 מעבדות ד"ר רון כדיר בע"מ נ' לנדאו

לפניי בקשה למחיקת כותרת בתובענה כספית על-סך 5,591 ₪, שהגישה המשיבה כנגד המבקש בסדר דין מקוצר.

תמצית טענות המבקש, כי תביעה זו אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, שכן לא מתקיים התנאי ההכרחי שהינו ראיה בכתב לסכום הכספי הקצוב הנטען. המבקש טען כי הראיה שעליה מתבססת התביעה הינה כרטסת הנהלת החשבונות של המשיבה בלבד וכי המשיבה צירפה חשבוניות חתומות על-ידה בהעתק נאמן למקור, אך חשבוניות אלו אינן חתומות על-ידי חברת מכללת קריית המדע בע"מ (להלן: "החברה"), אשר היה בהן כדי להוכיח את אמיתות החוב הנטען.

תמצית טענות המשיבה, כי המבקש חתם על כתב ערבות שלפיו הינו ערב כלפי המשיבה לכל התחייבויותיה של החברה. בכתב הערבות צוין כי הינו ערב באופן בלתי חוזר בערבות בלתי מוגבלת בסכום כלפי המשיבה וזאת ביחס לכל אחת מהתחייבויותיה של החברה. באשר לטענת הראיה בכתב, טענה המשיבה כי אינה חייבת להציג ראיה למלוא עילת התביעה, אלא מספיקה ראשית ראיה מינימלית, על מנת לעמוד בתנאי תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

בהתאם להוראת תקנה 202(1) לתקנות, תביעה הראויה להתברר במסגרת הליך של סדר דין מקוצר, היא תביעה על סכום כסף קצוב, מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, שיש עליה ראיות בכתב. הדרישה האחרונה פורשה באופן גמיש בפסיקה, כך שניתן להסתפק גם בראשית ראייה בכתב ואין חובה כי שכל רכיבי התביעה יתמכו בראיות בכתב בשלב זה.

בע"א 3568/98 שלופה נגד אמרז בע"מ, פ"ד נד(2) 85, נפסק כי משנקבע בכתב הערבות כי על המערערים (שם) לשלם כל סכום שהמשיבה (שם) תדרוש מבלי שיהא על האחרונה לנמק את דרישתה, הרי שיש בכך כדי לקיים את הדרישה לראייה בכתב הקבועה בהוראת תקנה 202(1)(א) לתקנות.

בע"א 3611/09 דוד אלישיוב נ' בנק הפועלים בע"מ, מיום 5.1.11, הפנה בית המשפט העליון להלכה הפסוקה כדלקמן: "לדיותו של כתב ערבות כראיה בכתב ראו ע"א 3568/98 אליאס נ' אמרז בע"מ, פ"ד נד(2) 85 (2000))".

כן ר' לדוגמה גם פסקאות 16-19 להחלטה שניתנה בת"א 19777-05-14 בלורן יבוא ושיווק פירזול בע"מ נ' היי - סיין בע"מ, מיום 13.10.14.

בהקבלה ובהתאמה, הלכה פסוקה כי די בהצגת העתק מחוזה לצורך עמידה בדרישת הראיה בכתב ואין צורך להביא ראיה בכתב לעניין הפרת החוזה, כתנאי מוקדם להגשת תביעה בסדר דין מקוצר, ר' רע 104/86 אסתר ביטון נ' אליהו פרץ, פ"ד מ(1) 787.

נחה דעתי אפוא כי דברים אלה סותמים את הגולל על טענות המבקש. עיינתי בשורת פסקי-הדין אליהם הפנה ולא מצאתי כיצד יוכלו לשנות מכך. מבלי לגרוע מכלליות האמור, הרי שהצדדים בע"א 178/68 סלע נ' לב, פ"ד כב(2) 199, היו הערב ועושי השטר ולא הערב וצד ג'-המחזיק, כבענייננו. ע"א 187/77 לא אותר.