תא"ק 6431-08-16 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' גרומן ואח'

ביום 3.8.2016 הגיש התובע (להלן גם – הבנק) כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים, אשר על-פיו נתבעו לשלם סך 93,071 ₪.

ביום 21.9.2016 הגישו הנתבעים בקשת רשות להתגונן. עניינה של ההחלטה הנדונה בבקשה זו.

כתב התביעה

2.על-פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים 1 ו-2 פתחו חשבון בנק בסניף פאג"י בבני ברק, הכולל הסכם אשר על-פיו מעת לעת יועמד לטובת הנתבעים 1 ו-2 אשראי, הלוואות ואשראי חוזר כנגד התחייבות להחזר הסכומים שיועמדו לטובתם בתוספת הריבית הנהוגה בבנק. הנתבעים 3 ו-4 ערבו לכל חובות הנתבעים 1 ו-2 ולהתחייבויותיהם עד סך 100,000 ₪.

עוד נטען, כי הנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם על-פי ההסכמים שעליהם חתמו ובשל כך עומד חובם כלפי התובע על סכום התביעה (26 ₪ - יתרת חובה בחשבון עו"ש; 82,074 ₪ - יתרת הלוואה; 10,971 ₪ יתרת פיגור בהלוואות).

בקשת הרשות להתגונן

3.תחילה ראוי להקדים ולומר, כי מקריאת בקשת הרשות להתגונן עולה רושם בלתי נמנע, כי מדובר במעין נוסח אחיד של בקשת רשות להתגונן, הכוללת אינספור טענות שאותן ניתן לכאורה, להעלות, כל אימת שמוגשת תביעה של בנק בשל חובות שנוצרו בחשבון של לקוח. בדומה, כוללת בקשת הרשות להתגונן רשימה אינסופית של הפרות לכאורה, מצד הבנק, אשר מנויות בה כל הפרה אפשרית של חובה שיכול בנק להפר כלפי לקוחותיו (ראו פסקה 47 בבקשה, הכוללת שתיים-עשרה פסקאות משנה, אשר מספריהן 38.12-38.1 ולא 47.12-47.1. כך שעולה הרושם, כי הועתקו מכתב טענות אחר).

4.מכל מקום, הנתבעים, אשר נראה כי אינם חולקים על עצם החוב, אלא לכל היותר על סכום החוב, העלו שורה של טענות כלליות מבלי להבהיר באופן מדויק את הקשר בין אותן טענות לבין המקרה הנדון. כך בין השאר, טענו הנתבעים את הטענות הבאות: הם אינם חייבים דבר לבנק ואם הם חייבים, כי אז החוב נמוך בהרבה מזה הנתבע; התביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר (מבלי לפרט מדוע); הבנק שגה בכך שהעמיד לנתבעים שתי הלוואות מבלי לדרוש בטוחה כלשהי ומבלי לבדוק את הכנסותיהם. מצב זה הוביל אותם "לסחרור חובות" אשר הוביל למצב הנוכחי; במשך כשנה וחצי שילמו הנתבעים את רוב החזרי ההלוואות כפי שהוסכם; יתרת החוב נובעת מהתניית שירות בשירות, בכך שאולצו ללוות הלוואות עוקבות שהעצימו את החוב; הריבית שחישב הבנק שגויה ואינה על-פי המוסכם; לנתבעים לא ניתנה התראה בטרם הגשת התביעה; הנתבעים ניסו להגיע עם הבנק להסדר, אך לא הייתה היענות מצדו; על בנק חלות חובות אמון מוגברות שאותן הפר הבנק; הבנק ניצל לרעה את בורות הנתבעים בענייני בנקאות ואת חוסר ניסיונם; בדומה וכאמור לעיל, הבנק הפר שורה ארוכה של חובות המוטלות עליו בחוקי הבנקאות, בחוק החוזים ובחקיקה נוספת.

דיון והחלטה