תא"ק 6424-08-15 וייזר נ' ארליך

א. כללי

1. לפניי בקשת רשות להתגונן מטעם נתבע 1, מפני תובענה על סך של 151,026 ₪ שהוגשה נגדו.

   ב. רקע רלוונטי

2. הרקע הרלוונטי לתובענה ולבקשה פורט בהחלטה בבקשת הרשות להתגונן מטעם נתבעת 2 (החלטה מיום 9.3.16). בתמצית ייאמר כי בבסיס התובענה עומדת טענת התובע לפיה על הנתבעים לשלם לו את הסכום הנזכר לעיל, המורכב מן הסכומים שלהלן: סך של 100,000 ₪ שהעביר לנתבעים במסגרת הסכם (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית); סך של 31,948 ₪ עבור תשלומים חודשיים שהיה על הנתבעים לשלם לו מכוח אותו הסכם; סך של 6,000 ₪ כפיצוי מוסכם עבור האיחור בתשלומים; וכן פיצוי נוסף בסך של 10,000 ₪ בשל הפרת ההסכם. יצוין כי נתבעת 2 היא הצד השני להסכם, ואילו נתבע 1 הוא בעל מניותיה היחיד של נתבעת 2, ועל פי לשון ההסכם הוא היה "ערב אישית על קרן ההשקעה בכל מקרה של הפסד או השקעה כושלת. זאת לאחר סיום ההליכים נגד החברה" (ההסכם צורף כנספח א לכתב התביעה).

3. נוכח העובדה שעל פי ההסכם ערבותו הנטענת של נתבע 1 תיכנס לתוקף "לאחר סיום ההליכים נגד החברה", הגיעו הצדדים במסגרת הדיון מיום 9.3.16 להסכמה דיונית שלפיה התובענה נגד נתבע 1 תעוכב עד לאחר הכרעה בתובענה נגד נתבעת 2; וכן כי דחיית התובענה נגד נתבעת 2 תביא לדחיית התובענה נגד נתבע 1, ואילו קבלת התובענה נגד נתבעת 2 תביא לקבלת התובענה נגד נתבע 1 בכפוף להכרעה בטענות ספציפיות שהעלה נתבע 1 בנוגע לערבותו הנטענת, ותפורטנה להלן.

4. בהתאם להסכמה הדיונית שאליה הגיעו הצדדים, עוכב הדיון בתובענה נגד נתבע 1, ונידונה בקשת הרשות להתגונן שהגישה נתבעת 2. בהחלטה שניתנה בבקשה נקבע כי "קיים קושי לא מבוטל לכאורה בטענות נתבעת 2 בנוגע לחובתה להשיב לתובע את סכום הקרן, וכן לחובתה לשלם את יתר התשלומים מכוח ההסכם (זאת, להבדיל מהפיצוי הנתבע סך של 10,000 ₪ שאינו כלול בהסכם ושאליו אתייחס להלן)". עוד נקבע כי "בהתחשב בזכות הגישה לערכאות ובגישה הרחבה שאותה יש לנקוט בעניין קבלת בקשות רשות להתגונן, קושי זה אינו מצדיק לנעול בפני נתבעת 2 את דלתות בית המשפט. עם זאת, הוא מצדיק להתנות את קבלת בקשת הרשות להתגונן מטעמה בתנאים". בהתאם, ניתנה לנתבעת 2 רשות להתגונן ביחס לתביעת הפיצוי בסך של 10,000 ₪ ללא תנאי, ואילו ביחס ליתר התביעה הותנתה הרשות בהפקדת סך של 70,000 ₪, המהווה כמחצית סכום היתרה (החלטה מיום 9.3.16).

5. נתבעת 2 לא הפקידה את הסכום שבו חויבה. התובע הודיע כי בנסיבות אלה הוא חוזר בו מתביעת הסכום של 10,000 ₪ ומבקש ליתן נגד נתבעת 2 פסק דין בנוגע ליתרת התובענה. בהתאם לאמור, ניתן נגד נתבעת 2 פסק דין המחייב אותה לשלם לתובע סך של 141,026 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין כפי שפורטו בפסק הדין (פסק דין מיום 12.4.16).

   ג. הבקשה שכאן

6. משהסתיימה התובענה נגד נתבעת 2, יש לדון בבקשת הרשות להתגונן שהגיש נתבע 1. יצוין כי עוד במסגרת ההסכמה הדיונית שנזכרה לעיל, הוסכם כי "אם תותנה מתן הרשות להתגונן מטעם נתבעת 2 בתנאים והיא לא תעמוד בתנאים, יוכל בית המשפט להחליט לפי שיקול דעתו ובלא דיון נוסף האם אותם תנאים יחולו גם על הרשות להתגונן מטעם נתבע 1 או שמא נוכח הטענות הספציפיות שהעלה נתבע 1 כאמור לעיל יש מקום לשנותם". התובע עתר להשית על נתבע 1 את אותם תנאים שהושתו על נתבעת 2, ואילו נתבע 1 טען כי יש לקבל את בקשת הרשות להתגונן מטעמו ללא תנאי.

   ד. דיון

7. לאחר עיון בטענות הצדדים, סבורני כי גם את בקשת הרשות להתגונן מטעם נתבע 1 יש להתנות בתנאים, אולם תנאים שונים מאלה שהותנו ביחס לבקשתה של נתבעת 2.