תא"ק 6259-09-14 AERODIAM ANTWERT NV נ' רובינשטיין תוכנות חכמות בע"מ

לפני בקשת הנתבעת ( להלן: "המשיבה" ) לדחיית כתב התביעה על הסף בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולהורות על סילוק כתב התביעה מחמת התיישנות ומחמת מעשה בית דין.

טענות המבקשת:

לטענת המבקשת, הצדדים התקשרו ביום 29.8.00 בהסכם הפצה בלעדי לשיווק והפצה של תוכנה לניהול מלאי עבור חברות שמייצרות וסוחרות ביהלומים בשם "פנטזי" . ביום 18.8.03 ההסכם בוטל.

בעקבות ביטול ההסכם הגישה התובעת ( להלן: "המשיבה" ) בתיק זה תביעה ( להלן: "התביעה המקורית" ) בבלגיה ובישראל כנגד המבקשת.

במסגרת התביעה המקורית נדונה תביעה כספית ובמסגרתה עתרה למתן חשבונות מהמבקשת, חשבונות "מכל סוג ומין" ( סעיף 24(5) לכתב התביעה המקורי ). לשיטת המבקשת, הבקשה למתן חשבונות לא הוגשה בפועל ולמעשה נזנחה במהלך הליך בירור התביעה המקורית, כך שהתביעה המקורית היתה תביעה למתן חשבונות שלוותה, כהגדרתה, בחיוב כספי בסך 750,000 ₪ שהוערך על יסוד החשבונות. עוד נטען, כי המשיבה הייתה מודעת לכלל המכירות והסכומים בהתאם לדברי נציג המשיבה, אשר טען במהלך חקירתו, כי כל עסקה נבדקה נציג המשיבה ונערך גיליון בסיס להתחשבנות.

לפי המבקשת, התביעה המקורית התנהלה במשך 6 שנים בהן המשיבה לא הגישה כל בקשה למתן חשבונות, לא ניהלה הליך גילוי מסמכים ושאלונים ולא עשתה שימוש בזכותה להגדיל את סכום התביעה.

טוענת המבקשת, שנקבע בפסק הדין בתביעה המקורית, שתביעת המשיבה למתן חשבונות מלאים תדחה ושהמשיבה זכאית לקבל לידיה חשבונות רק בנוגע למכירות באירופה בתקופה שבין 29.8.00 ל-18.8.03, התקופה עד לביטול ההסכם. לטענתה, היא מסרה למשיבה את החשבונות בהתאם להחלטת בית המשפט בתביעה המקורית, אשר הורה למבקשת להעביר לעיון המשיבה חשבונות בנוגע למכירות באירופה בתקופה שבין 29.8.00 ל-18.8.03 בלבד.

ביום 24.1.13 הגישה המשיבה בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט בטענה, כי המבקשת לא צייתה להחלטת בית משפט ולא העבירה לפי המשיבה לידי המשיבה את הנתונים הרלוונטים לשנים 2002-2003 בקשר עם פעילות מכירת התוכנה אשר מצויים בידי רשויות המס.

לטענת המבקשת, התביעה שבכותרת מתבססת על אסמכתאות רשות המיסים שהומצאו במסגרת התביעה הראשונה לידי המשיבה אך לא נתבעו במסגרתה.

טענת סף נוספת אותה מעלה המבקשת הינה, כי חלפו שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התביעה לכאורה ולכן מדובר בתביעה שהתיישנה זה מכבר.

לטענת המבקשת, המשיבה מנסה לטעון בכתב התביעה שבכותרת, כי על סמך אסמכתאות רשות המיסים שהומצאו לה במסגרת התביעה המקורית, היא זכאית לקבלת 35% מהסכום שדווח ע"י המבקשת לרשויות המס בשנים 2000-2003 בסך 7,155,265 ₪ כאשר המשיבה, לשיטת המבקשת, מנסה לחסות תחת הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות בטענה, כאילו הנתונים נודעו לה רק לאחר מסירת האסמכתאות האמורות לידיה.

לטענת המבקשת, תקופת ההתיישנות נעצרת רק במקום בו העובדות לא היו ידועות מסיבות שאינן תלויות במשיבה ולא יכלה בזהירות סבירה למנוע את אותן נסיבות. לטענתה, דברי נציג המשיבה במהלך חקירתו בתביעה המקורית מלמדים, כי המשיבה הייתה מודעת לכלל המכירות והסכומים שכן האחרון אישר בחקירתו כי כל עסקה שנעשתה נבדקה על ידי נציג המשיבה וכי נערך גיליון בסיס להתחשבנות.