תא"ק 62086-06-17 גרמברג נ' אושפיץ

הבקשה היא למחיקת כותרת מן הטעם שאינה על סכום קצוב.

הנתבע שכר שירותי התובע ליתן לו ייצוג משפטי בהליכים מול המוסד לביטוח לאומי.

בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה במסגרתו סוכם לענייננו כי התובע יהיה זכאי לשכ"ט בשיעור של 15% +מע"מ מכל כל המענקים ו/או התשלומים ששולמו בפועל ומתוך הסכום המהוון של כל הגימלאות שהנתבע עתיד לקבל ממוסד לביטוח לאומי במשך כל חייו. עוד נקבע בהסכם כי שכה"ט ישולם מייד לאחר קביעת דרגת הנכות לצמיתות או במועד הראשון שבו ניתן יהיה לחשב את סכום הגמלאות לעבר ולעתיד או חלקן.

עם קביעת זכאותו של הנתבע לתגמולים עומד התובע על שכר טרחתו הן מהסכומים שהתקבלו בפועל והן מהתגמולים העתידיים וזאת בחישוב של התגמולים על-פי מקדמי ההיוון המתאימים עד לגיל פרישה של הנתבע ועד לתוחלת חייו שחושבה כגיל 80.

הנתבע טוען כי התביעה אינה ראויה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר וזאת מאחר שסכומה אינו קצוב. לטענתו גובה התגמולים שציין התובע בתביעה אינו מדוייק וכי הוא נתון להערכה. עוד טען כי התביעה חושבה על-פי מקדם היוון התואם לתוחלת חיים של גיל 80 ללא כל ביסוס.

מצאתי לקבל עמדת הנתבע. אבהיר המסקנה.

כדי שתובע יהיה זכאי לנהל תביעתו בדרך הדיונית של סדר דין מקוצר, על היתרונות הדיוניים הגלומים בהליך כזה לגביו עליו לעמוד באופן דווקני בתנאי הנדרשים (משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (כרך ב') 995-996 (מהדורה 15, 2007 (להלן: קשת).

אחד התנאים לצורך הגשת תביעה במסגרת הליך כזה הוא כי יהיה מדובר בסכום קצוב (סע' 202(1) רישא לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). ויודגש, 'סכום קצוב' הוא כזה שגובהו מוסכם מראש בין הצדדים; ואם אינו מוסכם, הוא ניתן לקביעה בחישוב חשבוני-ארתמטי פשוט, להבדיל מסכום שנקבע לפי שיקול דעת שיפוטי (דוד בר אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה 213 (מהדורה 11, 2012. להלן: בר אופיר).

הדבר נובע מתכליתו של הליך לפי סדר דין מקוצר, לפיה ככל שבית המשפט יתרשם לאחר חקירת מבקש הרשות להתגונן כי אין ממש בהגנתו ו/או כי מדובר בטענות הגנה דחוקות, הרי שיוכל בית המשפט לדחות את בקשת הרשות להתגונן וליתן בו במקום פסק דין לטובת התובע.

בענייננו, גובה שכה"ט נקבע כאחוז מתוך המענקים והתגמולים, כך שלעניין זה די להביא בפני בית המשפט את גובה התגמולים שמקבל הנתבע – בראייה מתאימה – כדי שבית המשפט יוכל לגזור מהם את גובה הסכום לפי שיעור שכה"ט המוסכם. לעניין זה אין לקבל טענת הנתבע כי מאחר שקיים פער של 5% בין הסכום לו טוען התובע לבין הסכום המופיע בתלושי הביטוח הלאומי, יש בכך כדי להפוך את הסכום ככזה שנתון להערכה או אומדן. טענה זו מעלה מחלוקת עובדתית שניתן לברר במסגרת ההליך ואין בה לכשעצמה כדי לשלול מהסכום היותו 'קצוב'.

ואולם, בצד דרישת התובע לשכ"ט כשיעור מתוך תגמולים ששולמו בפועל – שהוא לכאורה סכום קצוב, הוגשה התביעה גם בגין תגמולי העתיד (סע' 9ב' ו-9ג' לכתב התביעה), תוך שהתובע עומד על תשלום שכה"ט כבר בשלב זה.

לצורך קביעת גובה שכה"ט כשיעור מתוך תגמולי העתיד, יש להוון סכום התגמולים, תוך שיש לקבוע את גיל תוחלת החיים לצורך מציאת מקדם ההיוון הרלוונטי. 'גיל תוחלת החיים', המשליך על מקדם ההיוון הרלוונטי ממילא נתון לקביעה שיפוטית תוך שיקול דעת שיפוטי, באופן שמעמיד את כל רכיב התביעה הנוגע לדרישת שכ"ט מתגמולי העתיד להיותו סכום 'לא קצוב', שהרי לא מן הנמנע להידרש לחוות דעת מומחים בדבר הערכת תוחלת החיים הצפוייה של הנתבע הספציפי לצורך החלתה על הסכם שכה"ט הנדון.