דברתיה אשד (קוממי) נ' בנק הפועלים בע"מ

 1.לפי החומר, שהונח לפניו של בית-המשפט בכתובים וכן על-פה בישיבת-היום, מסקנתי היא כי המבקשת, על אף שהיא מיוצגת, לא הניחה לפניו של בית-המשפט כל הגנה מפניה של תביעה זו נגדה, והוגשה בסדר-דין מקוצר. בתמציתה עתרה התביעה לחיוב-הנתבעת בתשלום חובהּ לבנק הפועלים ומקורו בשניים: בהלוואה בת מאה אלף ש"ח, שנטלה המבקשת מן הבנק ביום 18.8.2015 ולא השיבה; וביתרת-חובה בחשבון העובר-ושב שלה.

2.בעוד, שמן העבר האחד הניחה המשיבה לפניו של בית-המשפט יותר מראשית של ראיה לביסוס-תביעתה – והיא עשתה כן לסתירתן של טענות, שהעלתה המבקשת בבקשתה זו – הייתה הבקשה להרשות התגוננות דלה, סתמית ונטולת לוּ המעט, הנדרש לביסוסה של ראשית-הגנה אפילו בשלב מוקדם זה.

לגבי ההלוואה הציגה המשיבה דפי-חשבון, הנחזים לפלט ממחשב-הבנק, היינו לרשומה מוסדית כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת-הראיות (ת/1). מופיעה בן הפקדה, ביום 18.8.2015, של סך בן 100 אלף שקלים לחשבונה של המבקשת בבנק. עוד הוצג הסכם למתן-ההלוואה, נושא את חתימתה של המבקשת. כל שחר אין לטענה המשפטית, שהושמעה בשמה של המבקשת בישיבת-היום, כאילו הנטל להוכיח כי חתימתה של המבקשת על ההסכם הזה איננה מזויפת הוא על המשיבה. המעלה טענה בדבר-זיוף, יתכבד ויוכיחה. בשלב מקדמי זה די היה בכך, שהמבקשת תציג ולוּ בדל של ראיה לזיוף כאמור, ואינני מכוון לדרישה המחמירה להצגתה, כבר כעת, של חוות-דעתו של מומחה. על הדעת עולה, למשל, האפשרות כי לפניו של בית-המשפט תונח חתימתה האמתית-לכאורה של המבקשת, לרבות חתימתה על מסמכים של הבנק וניתן יהיה להשוותה – ולוּ במראה-עיניו של מי שאיננו מומחה, למופיע בראיות-המשיבה. המבקשת לא טרחה לעשות אפילו את המעט הזה. היא הסתפקה בהעלאתה של טענה סתמית ולקונית בכתב-בקשתה. לכך לא ייקרא ראשית-ראיה. לכך לא ייקרא הצגתה של הגנה, האוצרת ולו את שיעורו של כוח, הנדרש בשלב זה של ההליך.

אפילו מעט-מיעוטו של משקל, המצוי באותה עדות שבתצהירה של המבקשת, ניטל הימנה מן הטעם שהמבקשת, ללא התראה, ללא סיבה ידועה-מראש וללא אישורו של בית-המשפט, לא התייצבה להיחקר בחקירה נגדית על תצהירה. עובר לישיבת-היום היא החלה, כך מסתבר, שלא להשיב לשיחות-טלפון מאת בא-כוחה. בעקבות כך נעשה משקלו של התצהיר שהגישה – וגם כך הוא לקוני, קצר וסתמי – לאַיִּן. אפילו ניסיון לתור, בדיעבד, אחר סיבה להיעדרות מישיבת-היום יתקשה, דומני, להתמודד עם העובדה כי לא אחֵר מבא-כוחה של המבקשת התייצב בשמה, אך מה אעשה ואת מקומה של המבקשת על דוכן-העדים לא יכל למלא.

תמיהה של ממש נתעוררה בלבו של בית-המשפט למקרא ראיה נוספת, שהציגה המשיבה במעמד-הדיון. הייתה זו חלופה של תכתובות בדואר אלקטרוני בין לא אחר מבא-כוחה של המבקשת בהליך זה לבין בא-כוחה של המשיבה (ת/2). מה פשר יש שם למלים: "להבטחת כספי הבנק" לא אוכל לדעת, ואף לא הסביר לפנַי עורך-דינה של המבקשת, שכאמור הוא צד להתכתבויות אלו, אם כל עיקר בטענתה של המבקשת הוא כי אין היא חבה מאום לבנק; כי מעולם היא לא נטלה מידיו הלוואה וכי מעולם לא נרשמה בחשבון העובר-ושב שלה יתרה של חובה. למקרא-הדברים הללו שאל עצמו בית-המשפט כלום ביקשה, חלילה, המבקשת להתל במשיבה וחמור בכך – בבית-המשפט עצמו, שכן הסבר אחר מתקשה אתה ליישב עם הגיונם של דברים, הרשומים שחור על גבי לבן.

לגבֵּיה של יתרת-החובה שבחשבון: גם כאן היה בידיה של המשיבה העתק של דף-חשבון, הנחזה לרשומה מוסדית של פלט-מחשב, בדבר יתרת-חובה ביום 31.7.2016, עובר להגשתה של התובענה. גם כאן לא הציגה המבקשת שום ראיה אוביקטיבית לסתור, כאילו די בהכחשה סתמית ובטענה הלקונית כי המבקשת מנהלת את חשבון העובר-ושב שלה באורח סדור.

הוסיפה המבקשת והלינה על שהבנק מיאן להעביר לידיה, חרף דרישותיה המפורשות, העתק מדפי-החשבון שלה וכך נפגעה יכולתה להתגונן. דא עקא כי גם טענה זו נטענה בעלמא, ללא פירוט כלשהו. לא צוין מתי הועברו דרישות לקבלתם של דפי-חשבון; באיזה אופן ולמי. לא צוין כיצד סורבו הפניות הללו, בידי מי ומאיזה טעם. ממילא לא הונחה לפנַי שום אסמכתא בכתובים לסירוב כזה. חוששני כי הגנתה המשפטית של המבקשת נקלעה בנקודה הזו לכלל-טעות: המחשבה כי בטיעון בדבר היעדרם של מסמכים, באשמת-הבנק, כמוה כטענת-קסם אשר לעולם תניח יסוד, אם לא לקבלתה על אתר של בקשה להרשות התגוננות, לפחות ל"מקצה-שיפורים" בבקשה אשר תונח לפניו של בית-המשפט מייד לאחר שהבנק יתקן את מחדלו הלכאורי – מחשבה היא זו היא מחשבת-שווא.

הבקשה, שאיננה אלא בקשת-בדים, המקמצת בְּמה שאינם פרטי-בדים והנתמכת בתצהיר שאיננו נשען על דבר זולת משאלות-לבה של המבקשת – דינה דחייה. האופן הלקוני והסתמי, שבו הונחה לפנַי בקשה זו להרשות התגוננות, ממש כמו הימנעותה של המבקשת מהתייצבות, במועד שנקבע לדיון בבקשה, להיחקר על תצהירה, מעוררים יותר משמץ של חשש שמא ייעודה העיקרי של הבקשה לא היה להניח לפניו של בית-המשפט עתירה אמתית וכנה להרשאתה של התגוננות כי אם לדחות את הקץ ולהערים מכשולים, שאינם בני-שיכות להליך, על דרכה של המשיבה. על התנהלות זו רואה עצמו בית-המשפט מחויב להגיב בפסיקתן של הוצאות בשיעור הולם. קביעה זו אניח לפסק-הדין.

הבקשה להרשות התגוננות – נדחית.

ניתנה היום, י' בניסן התשע"ז, 6 באפריל 2017, שלא במעמד-הצדדים.