תא"ק 61966-10-13 בנק פועלים נ' גלפלסט בע"מ ואח'

זוהי בקשת רשות להתגונן שהגישו הנתבעים כנגד התביעה, נתמכת בתצהירם של כל אחד מהנתבעים.

כנגד הנתבעים 1-3 הוגשה תביעה כספית בסך של 348,482 ₪ בגין חובות נתבעת 1 (להלן: "החברה") כלפי התובע ובגין ערבותם של נתבעים 2 ו- 3, הם בעלי החברה, לחובות החברה כלפי התובע. וכנגד נתבעים 4-5 הוגשה תביעה כספית בסך של 114,209 ₪ בגין ערבותם ליתרת הלוואה בלתי מסולקת, שנטלה החברה מהתובע.

כל אחד מנתבעים 2-5, נחקר בחקירה נגדית והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

המסגרת לדיון קבועה בפרק ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ההלכה לגבי מסגרת הדיון מושרשת היא בפסיקה. נפסק, כי בשלב זה של הדיון, די לו למבקש להראות כי תצהירו מגלה הגנה אפשרית כנגד התביעה.

עוד נפסק, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך יטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. ברם, אם במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע מופרכת הגנתו לכאורה או מתברר מפיו הוא, שהאמור בתצהיר אינו נכון, אזי מתבקשת המסקנה, כי ההגנה היא "הגנת בדים", ובית המשפט לא ייעתר לבקשה.

בקשת רשות להתגונן מטעם החברה:

כך נטען בעניינה של החברה, בתצהירו של נתבע 2 (להלן: "שי"), המשמש כמנהל של החברה:

"המבקשת 1 תטען כי המשיב פעל לגביה בחוסר תום לב תוך שימוש לרעה בהליכי משפט שעה שאצה לו הדרך לפנות כנגדה בהליכים משפטיים תוך אי כיבוד המחאות והוראות קבע בחשבונה כאשר ידו קלה על ההדק. המשיב ובפעולותיו אלו נהג בחשבון הבנק של המבקשת כבשלו, ללא כל הפעלת שיקול דעת מחד בפעולות אשר הביאו לכך שלא יכלה לעמוד בחובותיה ולנוכח רצונה לפרוע חובותיה מאידך".

באותו התצהיר, מוסיף שי, בעניינו כערב לחובותיה של החברה, את הדברים הבאים: "אטען כי המשיב נהג כלפי שלא בתום לב ובזהירות הנדרשת, כאשר לשיטתו כאשר ראה כי החייבת לא עומדת בהתחייבויותיה, השתהה הוא במשך כחצי שנה עד כאשר החל לנקוט בהליכים כנגדי כאשר במשך כל אותה תקופה החוב צובר ריביות וגדל".