תא"ק 6128-12-16 ניסים נ' לוק

בתיק זה ניתן פסק-דין בהעדר התגוננות, על בסיס אישור מסירה ותצהיר מוסר, לפיהם נמסר כתב התביעה לידי המבקש עצמו, שסרב לחתום על אישור המסירה. כתב התביעה עצמו הוא להחזר כספי פקדון שנמסרו לידי המבקש בקשר עם הסכם שכירות, לפיו שכרה המשיבה ומשפחתה דירה מאת המבקש.

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק-הדין, שפורטה בתצהיר, וטען כי לא קיבל את כתב התביעה. עיקר תצהירו מופנה כלפי אופן המצאת מכתב ההתראה, שקדם להגשת התביעה, ואשר הומצא, כך נראה, לידי גרושתו שאינה גרה עמו. לעניין מסירת כתב התביעה מסתפק התצהיר בהכחשה לאקונית וכללית, בלא התייחסות ספציפית לאישור המסירה והתצהיר הנזכרים. בתצהיר גם אין התייחסות מפורטת לטענות ההגנה של המבקש, למעט אמירות כלליות בדבר כוונתו להגיש תביעה שכנגד, נוכח נזקים שגרמה המשיבה ומשפחתה לדירה ששכרו.

המשיבה הגיבה, תוך הפניה לאישור המסירה ולתצהיר, ולמבקש ניתנה הזדמנות להגיב על תגובתה.

תגובה כזו לא הוגשה, והמשיבה עתרה למתן החלטה, תוך צירוף אסמכתא לפיה נשלח העתק תגובתה למענו המוצהר של המבקש, בדואר רשום, אולם דבר הדואר לא נלקח על ידי המבקש מבית הדואר.

דין הבקשה להידחות. אמנם, לא בנקל ידחה בית המשפט בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התגוננות, אולם במקרה דנן זוהי המסקנה הנובעת ממכלול הנתונים.

כאמור – מלכתחילה נמנע המבקש מלהתייחס למסירה הנטענת עצמה, ולא הכחיש אותה, ספציפית.

גם כשניתנה לו הזדמנות חוזרת, במסגרת העברת תגובת המשיבה לתגובתו, נמנע מלנצלה. אמנם, המבקש לא קיבל, ככל הידוע, העתק התגובה, אולם לבד מכך שמצופה ממנו לעקוב אחר תיק בית המשפט ואחר גורל בקשתו, וכך לקבל באופן יזום את העתק התגובה, הרי שהתגובה נשלחה למען שהוא עצמו מסר כמענו, ולאור תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, יש לראותו כמי שקיבל אותה. לפיכך, יש לראותו גם כמי שהתעלם ממנה.

נמצאנו, אפוא, עם גרסה פוזיטיבית של שליח, שהוא לפחות באופן חלקי בלתי-תלוי, מול גרסה כללית ולאקונית של בעל דין, שהוא, בהגדרה, נוגע בדבר.

במצב דברים זה, יש באופן עקרוני להעדיף את גרסת השליח.