תא"ק 61252-12-14 גרופיט בנימינה בע"מ נ' פלאש ציוד וריהוט משרדי בע"מ

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 29/12/14 הגישה התובעת כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר על סך 400 אלף ₪ (לצורכי אגרה) בגין דמי שכירות בסך של 243,552 ₪ לתקופה מיום 10/7/13 עד 31/11/14, דמי ניהול בסך של 43,028 ₪ לתקופה מיום 10/4/13 עד 31/11/14 וכן דמי שכירות ודמי ניהול ל – 8 חודשים בשל הפרה צפויה של הסכם השכירות וביטולו החד צדדי על ידי הנתבעת בסך של 148,568 ₪. כאמור לעיל, לצורכי אגרה מועמדת התביעה על סך של 400 אלף ₪ בלבד למרות שנטען לחבות בדמי שכירות ודמי ניהול בסך של 435,148 ₪ בצירוף מלוא ההוצאות המשפטיות של התובעת והוצאות התיווך. התביעה מבוססת על הסכם שכירות מושכר בשטח של 86 מ"ר מיום 31/10/11 לתקופה של 5 שנים מיום מסירת החזקה במושכר. נטען כי התובעת הודיעה לנתבע כי המושכר יימסר לה ביום 10/4/13, אך הנתבעת לא התייצבה לקבלת החזקה במושכר. נטען כי כדי להקטין את נזקיה החלה התובעת לחפש שוכר חלופי אך עד כה ניסיונותה לחפש שוכר חלופי לא צלחו.

2.ביום 11/2/15 הגישה הנתבעת בקשת רשות להתגונן. נטען כי לכל אורך הדרך הבהירה התובעת לנתבעת כי החתימה על ההסכם אינה מחייבת אותה להיכנס למושכר ולעבור לקניון . נטען כי בדיעבד התברר לנתבעת כי כל מטרת ההסכם היתה לאפשר לתובעת להציג בפני הבנקים תמורת למימון בסך של 60,000 מיליון ₪ (כך במקור – נ.ז.) ולכן הפעילה התובעת על הנתבעת לחצים כבירים לחתום על ההסכם. נטען כי גם התובעת עצמה לא עמדה על קיום ההסכם כאשר לא דרשה ערבויות בנקאיות, דמי שכירות ראשונים או כל טענה אחרת מאז שהוקם הקניון ועד הגשת התביעה. נטען כי לנתבעת אין אפילו עותק מקורי של החוזה החתום והיא מעולם לא ראתה אותו עד הגשת התביעה. נטען כי תוכנית התובעת להקמת קניון פעיל ומשגשג בבנימינה, נכשלה כישלון חרוץ שכן במקום קניון תוסס עומד מבנה נטוש כעיר רפאים , הכל בעקבות ניהול כושל של היזמים ו/או חברת הניהול של הקניון. נטען כי מטעם זה בלבד, גם אם ההסכם מחייב את הצדדים, היתה הנתבעת זכאית לבטלו והיא עשתה כן. עוד נטען כי למיטב ידיעת הנתבעת מתנהלים הליכים משפטיים ותביעות רבות סביב הקניון עם מרבית השוכרים וזאת במטרה לכסות את הפסדי התובעת נוכח ניהולה הכושל. טענות אלו פורטו בהרחבה במסגרת הבקשה ונתמכו בתצהירו של בעלי הנתבעת , ניסים ביטון.

3.ביום 1/3/15 הגישה ב"כ התובעת תגובה קצרה לבקשה. נטען כי הנתבעת הפרה באופן בוטה את חוזה השכירות והיא מנסה בדיעבד לבדות מעשיות וטענות שווא כאמתלה להתנהלותה. נטען כי הטענה לפיה הנתבעת סברה שחוזה השכירות אינו מחייב, היא טענה לא רצינית שלא ראויה להתייחסות. עוד נטען כי הנתבעת , המודעת לחולשת טענתה זו, מעלה טענות חלופיות מן היקב ומן הגורן המהוות ניסיון לירות לכל הכיוונים ללא כל בסיס. התובעת טוענת כי ניתן להפריך אחת לאחת את כל טענות הנתבעת אולם נוכח ההלכות המקלות בכל הנוגע למתן רשות להתגונן, לא תעמוד הנתבעת על הפרכתן ותסכים למתן רשות להתגונן, תוך שהיא מבקשת מבית המשפט להתנות זאת בהפקדת ערבון מתאים בקופת בית המשפט.

4.ביום 25/3/15 הוגשה תגובת הנתבעת לתגובת התובעת. נטען כי מפאת חולשתה של התובעת בהוכחת תביעתה, מנסה התובעת לשים מקלות בגלגלי ההגנה ומבקשת להתנות את הסכמתה למתן רשות להתגונן בהפקדת ערבון מטעם הנתבעת. נטען כי בהתאם להוראות הדין דווקא התובעת היא זו שצריכה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות בסכום שלא יפחת מ – 10 אחוז מסכום התביעה.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן לנתבעת רשות להתגונן ללא תנאי. על פי ההלכה הפסוקה, התניית מתן רשות להתגונן בהפקדה תעשה כאשר טענות הנתבעת לוקות בהעדר פירוט או כאשר מדובר בטענות הגובלות בהגנת בדים. במקרה שלפניי, התגובה הלקונית אינה נותנת מענה של ממש לטענות המפורטות שהועלו במסגרת הבקשה.

6.כל עוד הטענה לפיה נאמר לנתבעת כי ההסכם בין הצדדים אינו מחייב את הנתבעת להיכנס למושכר בקניון, נתמכת בתצהיר של מצהיר רלבנטי, אין מקום לקבוע כי יש להתנות את מתן הרשות להתגונן בטענה זו בהפקדה כאשר לא ניתן מענה ענייני לטענה זו במסגרת התביעה או במסגרת התגובה ולא נתבקשה חקירתו של המצהיר טרם הכרעה בבקשת הרשות להתגונן.

7.לא ניתן כל מענה במסגרת התביעה או התגובה לטענה לפיה הקניון אותו הקימה התובעת, עומד בשיממונו בשל כישלון ניהולי של התובעת, אשר מנסה באמצעות הליכים משפטיים נגד השוכרים, להקטין את נזקי הכישלון.

8.אשר על כן, אני נותן לנתבעת רשות להתגונן ללא תנאי.