תא"ק 59989-06-15 פריסקופ פיננסים בע"מ נ' סופרקום בע"מ

לפני בקשת רשות להתגונן שהגישה הנתבעת.

התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה כספית בסדר דין מקוצר, לתשלום המע"מ בגין אופציות שמומשו מכוח סעיף 1.2.5 להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 21.10.14 (להלן: "ההסכם").

הנתבעת טענה בבקשתה כי התברר לה שהתובעת מכרה את המניות נשוא האופציה באמצעות סוכן שנשכר על ידי התובעת (הברוקר אופנהיימר) שהעביר דיווח כוזב ליועץ המשפטי של הנתבעת בארה"ב, על מנת לקבל מסמך המשחרר את המניות החסומות על פי תקנה 144 לחוק ניירות ערך האמריקאי. נטען כי בעקבות כך העביר היועץ המשפטי שלה חוות דעת הדרושה לשחרור המניות והן אכן נמכרו בהתאם להוראות הדין האמריקאי. נטען כי דרישותיה של הנתבעת לתיקון הדיווח הושבו ריקם.

היום התקיים דיון בבר"ל וב"כ התובעת וויתר על חקירת המצהיר מטעם הנתבעת וטען כי הבר"ל כפי שהוגשה אינה מצדיקה מתן רשות להתגונן.

על פי ההלכה, די אם הנתבע המבקש רשות להתגונן מראה הגנה לכאורה, אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו (ראה י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 676 וא' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) 385). נפסק כי דלתות בית המשפט תפתחנה בפני המבקש אם תצהירו, שלא התמוטט בחקירתו הנגדית, מגלה הגנה דחוקה בפני התובענה (ראה למשל ע"א 169/82 כץ נ' מלינה בע"מ, פד"י ל"ט(1) 511, 518).

נקבע כי בית המשפט אינו בוחן מהימנות וניתן אף להסתמך על ראיות בלתי קבילות (ראה: ע"א 356/85 מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321 וע"א 544/81, 604 קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד ל"ו(3) 518, 521).

אולם, נקבע כי לא די למבקש להעלות בתצהירו טענות סתמיות וכלליות, אלא עליו להכבד ולפרט את פרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את הגנתו. על כן התצהיר התומך בבקשה צריך להיות מפורט ולאמת את תוכן הבקשה ואף לא על דרך הפניה למסמך אחר (ראה: ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 189,199; ע"א 424/86 נאות מרינה בת-ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי, פ"ד מג(2) 355; ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית, פ"ד מה (5) 729).

בת.א.(נצרת) 1112/04 בש"א 2802/04 סלימאן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (09/11/05), נפסק כי מן הראוי שאף לעיתים תתמך בקשת הרשות להתגונן בחוות דעת מקצועית המהווה ראיה עצמאית.

במקרה דנן אכן לוקה בקשת הרשות להתגונן והתצהיר התומך בה בחסר משמעותי, שכן נטען בהם כי נעשתה הטעיה על ידי הברוקר האמריקאי שבעטיה שוחררו המניות מהחסימה, אולם, לא הוברר מהו טיב ההטעיה והכיצד היא נוגדת את תקנה 144 לחוק ניירות ערך האמריקאי (שאף לא צורף או צוטט). ודוק ככל שיש הפרה של דין אמריקאי, הרי הוא שדינו של דין זר כדין כל עובדה הטעונה הוכחה והדרך המקובלת להוכחת דין זר, היא באמצעות חוות דעת מומחה לדין הזר. (ראה לדוג': ע"א 5664/93 כנען נ' USA, פד נא(1) 114).

ברע"א (נצרת) 8702-11-12 עבדאללה נ' PLC BANK ARAB (15/11/12) נפסק כי לצורך הוכחת הדין הזר הפוטר מחבות, ולו לכאורה לצורך קבלת רשות להתגונן, היה על המבקשים להגיש חוות דעת מומחה.