תא"ק 59948-02-16 בנק מסד בע"מ נ' עבד אלגני ואח'

בפני בקשת רשות להגן של הנתבעים מפני תביעת הבנק.

נתבע מס' 1 הוא בעל החשבון אשר נטל שתי הלוואות מהבנק האחת על סך 25,000 ₪ ביום 17/11/13 והשניה על סך 100,000 ₪ ביום 3/7/14 ולא פרע אותן במלואן.

נתבעים 2 ו-3 חתמו ערבות להלוואה השניה ולכן בכתב התביעה מיוחס להם חוב בסך 89,840 ₪. ואילו כנגד נתבע מס' 1 מיוחס מלוא החוב בסך 121,567 ₪.

הנתבעים מבקשים ליתן להם רשות להגן ואילו הבנק דוחה טענותיהם בתוקף, כשהוא מגיב להן אחת לאחת, וטוען כי מדובר ב"הגנת בדים" שאין בה ממש. ב"כ התובע מבקש לחקור הנתבעים ולחילופין בלבד להתנות הרשות בהפקדת ערבות בנקאית על מלוא סכום התביעה.

דיון בטענות הנתבעים 

נתבע מס' 1 טוען כי קיבל 80,000 ₪ ולא 100,000 ₪.

הוריתי לבנק לצרף לתגובתו דפי חשבון אולם דף החשבון שצורף מיום 20/10/15 אינו רלוונטי. ציפיתי לראות לפחות את דף החשבון הכולל את התאריך 3/7/14 על מנת להיווכח כי בפועל הבנק העמיד לנתבע מלוא סכום ההלוואה שביקש. בשלב זה איני יכולה לשלול על הסף האפשרות הסבירה שהנתבע חתם על מסמכי הלוואה בגובה סכום מסוים ובסופו של יום בוחר ללוות סכום נמוך יותר, אפשרות פחות סבירה שהבנק טעה וחייב אותו בלוח סילוקין על פי הסכום המקורי ולא זה שניתן בפועל.

נתבע מס' 1 טען לחוסר תום לב ואשם תורם של הבנק אשר הביא אותו למצבו הכלכלי היום. לטענתו ניהל חשבונו באופן נורמאטיבי, הבנק העניק לו מסגרת אשראי, אולם בהיותו ערב לחובו של אביו וזה הסתבך עם הבנק, החליט הבנק להפסיק האשראי גם לנתבע, להחזיר לו שיקים בשל אי כיסוי מספיק, ולדרוש פירעון ההלוואה כולה, הנתבע הפך למוגבל ועסקו נכנס לסחרחורת כלכלית.

משלושת דפי החשבון האחרונים (נספח א') שצורפו לתגובת הבנק, לא ברור מתי החל הבנק להחזיר שיקים וחיובי כרטיסי אשראי. לפי העמוד הראשון שצורף עולה כי החזרת השיקים התבצעה כבר ביום 20/10/15 , עת היה הנתבע ביתרת חובה של 17,667.31 ₪ בלבד. לא מצאתי במסמכים מה מסגרת האשראי שאושרה לנתבע והאם חרג ממנה.

הנתבעים טוענים כי חתמו על ערבות על סך 80,000 ₪ - טענה שלא יכולה להיות נכונה, באשר הספרה 100,000 ₪ מופיעה בכתב יד באופן בולט במסמכים עליהם חתמו הנתבעים ולא נטען לזיוף חתימתם או זיוף המסמכים. מה שכן, ערבותם כפופה לסכום ההלוואה שנטל נתבע מס' 1 בפועל מהבנק ולכן, אם יתברר כי הבנק העמיד לנתבע 1 רק 80,000 ₪ לבקשתו, תוגבל ערבותם של נתבעים 2 ו-3 לסכום זה בצירוף הריבית המתאימה.

הנתבעים טענו כי לא קיבלו מכתבי התראה - טענה לא מדויקת, נוכח משלוח המכתבים בדואר רשום ואישור הדואר (באתר האינטרנט) ממנו עולה כי חלק מהמכתבים נמסרו ליעדם וחלק חזר "לא נדרש". בכל מקרה, טענת הנתבעים כי ניסו להגיע להסדר אך נדחו על ידי הבנק שדרש הפקדת סכום גבוה כתנאי למו"מ מלמדת כי היו מודעים לדרישת הבנק, בטרם הוגשה התביעה.