תא"ק 59669-05-16 א.כ. איכות השינה בע"מ נ' גולץ ואח'

לפניי התקיים דיון בבקשת הנתבעות לביטול עיקולים זמניים, שהטלתי לבקשת התובעת במעמד צד אחד.

המחזיקים ביקשו ביטול העיקול הזמני, שהוטל על הכספים, שעליהם לשלם למבקשת מס' 1, בקשר עם חוזה רכישת דירתה שבקרית אתא.

ביום 31/5/16 ניתן צו עיקול זמני מצומצם יחסית לצו שהתבקש, ועוקלו שני נכסי מקרקעין של הנתבעת מס' 1: משרד ברח' העצמאות בקרית אתא, ודירה ברח' צה"ל בקרית מוצקין. עוד הוטלו עיקולים על חשבונות בנקים של שתי המבקשות, לא כולל חשבונות עו"ש, ועל זכויות בשלוש חברות ביטוח בגין ביטוח חיים וקרן השתלמות.

לאחר שדחיתי את הבקשה להטיל עיקול על הדירה בקרית אתא, מאחר ונרשמה עליו ביום 7/4/16 הערת אזהרה גוברת לטובת המחזיקים, הטלתי ביום 6/6/16, לבקשת המשיבה, עיקול על יתרת התשלום המגיע למבקשת מהמחזיקים.

על מנת לתת את ההחלטה היום, כמצוות התקנות ולאור הדחיפות למחזיקים, שעליהם לשלם את הכספים המעוקלים, עד ליום 1/7/16, תינתן ההחלטה בתמציתיות.

הדיון בבקשה הינו דיון מחדש, במעמד הצדדים, בבקשה להטלת עיקולים זמניים, ובית המשפט נדרש להתקיימות התנאים המצטברים הבאים: קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה, ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר להכבדה, איזון נזקים, תום לב ומידתיות (ראו סיכום ברע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ, פורסם בנבו, 5/12/07).

ראיות מהימנות לעילת התביעה

התביעה, בסכום לא מבוטל של כמעט מליון וחצי ₪ (1,469,954 ₪), הינה ליתרת חוב בארבע הלוואות, שנתנה התובעת, לטענתה, לנתבעת מס' 1, להבטחתה נמסרו צ'קים מחשבון "אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור בע"מ" (להלן: "ענבל אור") לפקודת "א. גולץ" או "א. גולץ יעד פרסום בע"מ" וחלקם לפקודת המשיבה, והוסבו ע"י הנפרעות בהתאמה. בגין חלק מהסכום, נמסרו למשיבה צ'קים של הנתבעת מס' 2. לבקשת העיקול צורפו הצ'קים, שמסרה המשיבה לפקודת המבקשת מס' 2, הקבלות שמסרה לאחרונה עבור הצ'קים של ענבל אור וצילומיהם, והצ'קים מחשבון המבקשת מס' 2 לפקודת המשיבה, שבוטלו.

כמו כן נתבע תשלום עבור רהיטים, שסיפקה המשיבה למבקשות.

בין הצדדים ניטשה מחלוקת אודות מהות העסקה ובשלב זה של הדיון, אין צורך להכריע בה. התובעת טוענת כי מדובר בהלוואות, והנתבעת טוענת כי מדובר בסיוע במימון רכישת שטחי הפרסום במדיה, כנגד קבלת תמורה בצ'קים דחויים בסכום גבוה בהרבה מהסכומים שמסרה המשיבה. הנתבעת טוענת כי בין הנתבעת מס' 2 לתובעת היה הסכם שותפות ברווחים וגם בהפסדים של ההשקעה.

בשלב זה של הדיון הוצגו ראיות לכאורה להתחייבות הנתבעת מס' 2 להשיב לתובעת את הכספים, שנתנה לה, על מנת שתוכל לעמוד בעסקת הפרסום עם ענבל אור מסוף שנת 2013, ואף יותר מכך.

לא הוברר עד תום הדיון, מה טיב הסכומים, שהיה על המבקשת מס' 2 להשיב לתובעת בנוסף לקרן. התובעת טוענת כי מדובר בהלוואה, וכי הצ'קים שחוללו או צפויים לא להיות מכובדים מציגים את ה"דלתא" ומשקפים את ההסכמות בין הצדדים. אין הסכם בכתב, המפרט את תנאי ההלוואות, סכום הריבית ומועדי ההחזרה. התברר עוד כי בין הצדדים תחת שמות חברות שונות היו עסקאות דומות גם בעבר. המבקשת מס' 2 אינה מכחישה את העסקאות, אך טוענת כי אין מדובר בהלוואה אלא בהשקעה נושאת תשואה, וכי אם היתה זו הלוואה, היתה הריבית, ששולמה בעבר גבוהה מהמותרת בחוק. עוד טוענת הנתבעת מס' 2 כי התובעת והנתבעת מס' 2 היו שותפות ברווחים ובהפסדים. הסכם השותפות גם לא נערך בכתב, למרות שהנתבעת מס' 1 למדה משפטים ומציגה את עצמה כמי שמבינה את העולם המשפטי. בנוסף סתרה המבקשת מס' 1 את עצמה בעניין שיעור חלוקת הרווחים וההפסדים. בתצהיר טענה בהדגשה כי הסיכון הכרוך בהשקעה יתחלק בין הצדדים "שווה בשווה" (סעיף 21 וסעיף 64 לתצהיר). בדיון בחרה לטעון דווקא כי החלוקה ברווחים אמורה להיות 40% על הנתבעת מס' 2 ו-60% על התובעת. נסיונה להסביר את השינוי בכך שחישבה שהמשיבה גבתה בעסקה 40% מכאן שהיא גבתה 60%, ובכל מקרה התנגדה לחלוקה של 50% על כל אחד מהצדדים (פרוטוקול, עמ' 10, שורה 25 עד עמ' 11, שורה 6). ברור כי שני הצדדים לא פרשו בפני בית המשפט את מלוא העובדות, במסגרת הגילוי המלא הנדרש בבקשה לסעד כזה. רמז לכך ניתן למצוא בהתכתבויות בין הצדדים, בהן נזכרות הגדרות שונות לעסקאות: "מימון", "גורם שיעזור לא. גולץ לממן עסקאות" (נספח 5 לבקשה לביטול עיקול), "ההתנהלות של השיקים", "ההפרשים של הריביות" (מש/2), "מיזמים נוספים עם אריק" (פרוטוקול, עמ' 13, שורות 8-9), "הם רצו הסברים עלו עלינו" (מש/3), "אתה היית שותף לעסקים חלקיים" (מש/4), "העסקים שהיו בינינו" (מכתב מר אריק כהן למבקשת מס' 1 (נספח 7 לבקשה לביטול), ו"קנית את הצ'קים" (נספח 8 לבקשה). בדיון היום אישרה המבקשת מס' 1 בשם המבקשת מס' 2: "בדוחות הכספיים הוא מופיע כחוב בכרטסות של חוב" (פרוטוקול, עמ' 12, שורה 1).

אני קובעת כי להתחייבות הנתבעת מס' 2 לשלם לתובעת את סכום הצ'קים יש ראיות מהימנות לכאורה, וטענות המבקשת בעניין שותפות אינן נתמכות בהסכם שותפות, כמצופה, גרסתה בעניין אחוזי השותפות אינה עקבית, ונזקיה, ככל שהיא טוענת לזכות לקיזוז, טרם התגבשו.

שונה הדבר בעניין התביעה נגד המבקשת מס' 1. עד לתום הדיון לא הוצגה כל ראשית ראייה בכתב להתחייבות אישית של המבקשת מס' 1. טענת התובעת לעניין החברות בין מר אריק כהן למבקשת מס' 1, עולות בקנה אחד עם הראיות, המכתב שלו והמסרון שלה (נספח 7 לבקשה לביטול), אך אין בהן כדי להעיד כי ההלוואה ניתנה למבקשת מס' 1, כנטען ע"י המשיבה. כל המסמכים, שנערכו ונכתבו ע"י מר אריק כהן בקשר עם הצ'קים דנן נושאים את שמה של המבקשת מס' 2 בלבד, אין כל מסמך המעיד על ערבות אישית, ואין לייחס לשם "אילנה" המופיע בחלק מהמסמכים, משום העברת ההלוואות לאחריותה. ברור כי חברה מתנהלת באמצעות אורגן שלה, אך אין בכך כדי להקים חבות אישית (ראו בש"א (מחוזי תל אביב) 24005/07 גולדיאל בע"מ נ' ג'אפה גולד אינטרנשיונל בע"מ, עמ' 14 לפסק הדין, 5.3.2008, מופיע בנבו). טענות המשיבה בתצהיר מר כהן היו סתמיות "נותרו חייבות המשיבות (ביחד ו/או לחוד)", ואין בידי המשיבה ראיה לכאורה להתחייבות אישית של המבקשת מס' 1.

בעניין הרהיטים חלק מהחשבוניות (נספח 20 לבקשת העיקול) אינן קריאות, ובאחרות ניתן לראות כי מוענו למבקשת מס' 2. בדיון השיב מר אריק כהן בצורה תמוהה כי לא סיפק רהיטים למבקשות, ומיד לאחר מכן כי "ריהטתי אצלה בבית" (פרוטוקול, עמ' 7, שורה 28 עד עמ' 8, שורה 2). המבקשת הציגה כי הצ'ק של ענבל אור ע"ס 64,835 ₪ (נספח 21 לבקשת העיקול), שהתובעת טענה כי הנתבעות מסרו לה עבור הרהיטים (סעיף 33 לתצהיר מר כהן) הינו בסדרת הצ'קים, שקיבלה התובעת עבור "ההלוואה השניה" לפי מספרה וסכומה, ואין סכומו תואם את סכום החשבונית. מכאן שהנתבעות הצליחו לטעת ספק בעילת התביעה בעניין זה, ודי בכך כדי לשלול את הטלת העיקול בגין חלק זה של התביעה (ר"ע 490/86 יונה יונה ואח' נ' דן מקמילן ואח', פ"ד מ(4) 115).

הסיכום הינו כי קיימת ראיה לכאורה לעילת התביעה נגד המבקשת מס' 2 ואין ראיה לכאורה לעילת תביעה אישית נגד המבקשת מס' 1, ולעניין הרהיטים.