תא"ק 59238-07-14 יוניק א. קונסטרקשיין בע"מ נ' ח'טאב

1.עסקינן בתביעה להשבת כספים אשר, לטענת התובעת, הוענקו לנתבע במהלך עבודתו אצלה כנגד קיזוז שכר עבודה עתידי.

2.לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית ולחלופין, להעברתה לבית הדין האזורי לעבודה.

ויאמר מיד - לאחר עיון בכתבי בי דין ובבקשה (התובעת לא הגיבה לבקשה חרף ארכה - ראה החלטות מיום 28/9/14 ומיום 11/11/14) - מצאתי כי הדין עם הנתבע.

3.סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק ביה"ד לעבודה") מקנה לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענות בין עובד או חליפו לבין מעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד-מעביד; לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

שני תנאים מצטברים נדרשים, אם כן, על מנת לקבוע את סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה: האחד, כי היחסים בין הצדדים הם יחסי עובד - מעביד; והשני, כי עילת הסכסוך נובעת מיחסי עובד-מעביד. נבחן להלן את התקיימותם במקרה דא.

יחסי עובד-מעביד

4.בתביעתה מגדירה התובעת את הנתבע כ"שכיר של התובעת מחודש יוני לשנת 2012 ועד לחודש דצמבר באותה שנה. הנתבע מודה כי החל לעבוד אצל התובעת כיועץ שכיר בחודש יוני 2012 (הגם שלשיטתו סיים את עבודתו רק בחודש פברואר 2013 - ראה: תצהירו מיום 21/9/14 סעיף 5).

משכך, אין תמה כי במועדים הרלבנטיים התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד.

עילת התביעה נובעת מיחסי עובד-מעביד

5.הסעד המבוקש במסגרת התביעה הינו השבת כספים ששולמו כנטען על ידי התובעת המעבידה לנתבע בתוקף תפקידו כעובד וכנגד שכר עבודה. מכאן, המדובר במקרה מובהק של זכות שמקורה ביחסי העבודה בין הצדדים (ראה: רע"א 3930/14, ורסנו נ' ניקין (2014); ת.א. (ת"א) 2591/07, מוסק נ' סאנדיסק אייאל בע"מ (2009); תע"א (חיפה) 1401/07, קק"ל נ' סולמון (2010); ע"ע 515/07, גלובוס גרופ בע"מ נ' מלכא (2010); והשווה: ע"א 2618/03, פי.או.אס.(רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי (2004); ע"ב (חיפה) 3137/00, פרל נ' שפי 1972 בע"מ (2006); בר"ע (חיפה) 1663/07, קינן נ' פוקס-ויזל בע"מ (2007)).