תא"ק 58862-02-15

1.החלטה בשאלת הוצאות התובעת, שנתבקשה על ידי הצדדים, לאחר שמחלוקות הליבה בשאלת חובות הארנונה של הנתבע, מצאו את פתרונן מחוץ לכתלי בית המשפט.

2.ככלל, בהליך בו לא נדרשת הכרעת בית המשפט, ואין לבית המשפט ידיעה בשאלה, טענותיו של מי מבין הצדדים הוכחו כנכונות, מן הנמנע להגיע לפסיקה ראויה של ההוצאות. ובפרשה זו, אף פרטי הפשרה, מלבד הסכום העיקרי (כ- 2,000,000), וכיצד חושב הסכום לתשלום, אינם בידיעתי.

3.ואולם, כאמור בפתיח לדיון שנערך בבית המשפט ביום 31/10, הגיעו הצדדים כדי הסכמה דיונית, לפיה, גם בהינתן ותסוכמנה המחלוקות מחוץ לכתלי בית המשפט, יפסוק בית המשפט את דברו בשאלת ההוצאות. זאת, על יסוד טיעונים שפורטו כבר באותה ישיבה. מכאן, שהגם שאין בפני תמונת מצב מפורטת, בין ביחס לפרטי הסכמת הצדדים, בין בשאלה עד כמה סייעו ב"כ התובעת לנתבע בהפחתת החבות, וטענות בכיוון זה עלו, ובפרט עד כמה צדק כל צד בטענותיו, נדרשת פסיקתי על יסוד הסכמת הצדדים לדבר.

4.בנסיבות אלה, וגם אם ייתכן שלא נאמרו הדברים במפורש, בהיעדר תמונת מצב מלאה, תתאפיין פסיקתי במעט מהמקובל בפסיקה הניתנת על דרך הפשרה: זו משמעותה המעשית של הסכמת הצדדים, כשאין בפני בית המשפט תמונת מצב מפורטת ממנה יוכל ללמוד אודות היקף שכר הטרחה הראוי בנסיבות העניין.

5.להלן עיקרי טעמי לפסיקתי שתינתן בנסיבות שפורטו.

א.נוטה הדעת למסקנה, שאלמלא התביעה, לא היו חובות הארנונה מוצאים את דרכם לסיום. לשון אחר: מוצדק לפסוק שכ"ט בשל הגשת תביעה שלא היה מנוס מהגשתה;

ב.הסכום המוסכם לתשלום בסופו של יום היה נמוך משמעותית מסכום התביעה. מצד אחד, למיטב ההערכה, יש ממש בטענות ב"כ התובעת, שסייעו בעצמם לנכונות התובעת להתפשר על סכום נמוך יחסית. כנראה, בשל מיהות הנתבע. בהינתן שנכונה הנחה זו, יש לצמצם את הפגיעה בב"כ התובעת בשל רצונם הטוב; מצד שני, אף ייתכן שהסכום המוסכם המופחת, משקף בעייתיות בחלק מטענות התובעת, וככל שנתבע סכום מופרז, מחייב הדבר מסקנות בכיוון ההפוך. כאמור, אין פרטי התמונה בפני, ולמכלול הטענות יינתן משקל מאוזן.

ג.מכל מקום, ההליך עצמו, לא הצריך דיון והוצאות נוספות. ובגבול שורת הדין, למיהות הנתבע יש משקל גם לטובתו.

6.ישלם הנתבע לב"כ התובעת את שכרם בסך של 25,000 ₪, כולל מע"מ.