תא"ק 58839-10-13 בנק הפועלים נהריה נ' אהרון (בורלקוב)

בעניין: בקשה לביטול עיקול זמני

לפניי בקשת הנתבע לביטול עיקול זמני (מיום 4/11/13) על זכויותיה העתידיות אצל המחזיקה מס' 2, מגדל חברה לביטוח בע"מ.

הזכויות שעוקלו פורטו ע"י המחזיקה בתשובתה מיום 18/11/13 כ"פוליסת ביטוח מנהלים של החייב וערך הפדיון הינו 71,397 ₪". בתשובת המחזיק נאמר כי הכספים כפופים לחוקי מס ההכנסה, חוק פיצויי פיטורין וחוק חוזה ביטוח וכי "כספי העובד ניתנים למשיכה רק בפרישה מהעבודה, בכפוף להוראות הדין ולהסכם בין העובד למעביד". תיאור תשובת המחזיק הובא על מנת לאפיין את הכספים המעוקלים, ולא על מנת לתת לתשובה תוקף של החלטה או הלכה.

ניתנה למשיב ולמבקשת זכות תגובה מלאה, המבקשת הוסיפה פנייה מטעם סוכן הביטוח, בה פרט הרכב הסכומים הצבורים אצל המחזיקה, והם כמקובל, הפרשות המעסיק לפיצוים 8.33%, לתגמולים 5%, לאובדן כושר עבודה 0.8% והפרשות העובד לתגמולים 5%. גם סוכן הביטוח חזר על ההבהרה לפיה כספי הפיצויים אינן ניתנים למשיכה טרם הפסקת העבודה אצל המעביד וכפי התגמולים בהגיע הנתבעת לגיל 60 וכקיצבה.

המשיב ציין כי הגנת סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 חלה על נושי המעביד ולא על אלה של העובד (בר"ע (ת"א) 1920/01 מירב ראובן נ' בנק המזרחי, 23.7.02, מופיע בנבו), אך בפסיקה מאוחרת נקבע במפורש כי כל עוד טרם הגיע המועד לתשלום כספי פיצויי פיטורין ותגמולים הם אינם ניתנים לעיקול, גם בגין חוב של העובד.

"לגישתי, פרשנות תכליתית של החוק מביאה לכלל מסקנה כי ראוי שתנתן הגנה מוחלטת מפני עיקול הכספים ע"י נושי המעביד, באופן שיפגע בזכות העובד לקבל את פיצויי הפיטורים וקצבת הפנסיה המגיעה לו. ברם, באשר לעיקול כספים ע"י נושי העובד עצמו, יש ליתן הגנה יחסית. ואבאר.

מקום בו טרם נתגבשו זכויות החייב בכספים אלו, קרי בטרם הגיע המועד שבו זכאי החייב למשוך כספים מקופת הגמל, יש להגן על העובד ולדאוג כי כספים אלה ישרתו אותו בהגיעו לפנסיה כשיגיע המועד לכך ויהיו מוגנים מפני עיקול ע"י נושיו.

אך כשזכותו של החייב נתגבשה וגמלה, אין מדובר עוד בכספי פנסיה הראויים להגנה. החייב יכול לממש את הכספים שנצברו לזכותו, ומכאן שכספים אלה הם כספי החייב וניתן להטיל עליהם עיקול.

אין חולק שעם קבלת הכספים לידיו, זכאים יהיו נושי העובד לעקל את הכספים ולהפרע מהם. לגישתי, משהכספים נותרו בקרן, רק משום שטרם נעשתה הפעולה הטכנית של משיכתם ע"י החייב, אין בכך כדי להתיר לחייב להשתחרר מתשלום חובותיו לנושיו, וסבורה אני כי ניתן להטיל עיקול על הכספים" (בר"ע (ת"א) גל קור נ' קרן מקפת, 23.12.2008, מופיע בנבו) (להלן: "פסק דין גל קור").

אמנם ברע"צ (שלום ירושלים) 43928-12-12 בנק המזרחי נ' אריה בן אריה, עו"ד, (25.2.2013, מופיע בנבו) נקבע כי ניתן להטיל עיקול על כספים אלה, אך לא לממשם טרם זמנם, אך ברע"צ (שלום ת"א) 33771-02-15 אורי רביבי נ' PNR Verwaltunfs und Beteiligungs Gmbh Textilhandel OUI KG (16.3.2015, מופיע בנבו) קבע כב' השופט מאור ההיפך, לאחר שסקר את הפסיקה השונה בבתי המשפט המחוזיים, ביניהם אלה, שנזכרו ע"י המשיב בתגובות ורע"א (מחוזי חיפה) 16517-05-11 מבטחים נ' חמוד ואח', 16.8.2011, מופיע בנבו). פסק הדין ברע"א 2083/12 הפניקס נ' ניצה פדן, 1.9.2013, מופיע בנבו) אינו מכריע את הכף, מאחר והשופט דנציגר, שדן בשאלה היה בדעת מיעוט, וחוות דעתו הינה באימרת אגב. בפסק הדין הוחלט ברוב דעות שלא לבקש את עמדת נושי המנוח, שהטילו עיקולים על כספי ביטוח החיים שלו, לרבות תגמולים, והכספים הוקנו למוטבת.

נמצא כי בעניין כספים, שטרם קמה זכות העובד לקבלם, רוב הדעות בפסיקה מאמץ את פסק דין גל קור, ואין לעקל את הכספים.