תא"ק 58770-03-14 מדינת ישראל נ' שדה אליעזר - מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ

1.בשנת 2006 הגישה התובעת נגד הנתבעת תביעה כספית בגין חוב שנצבר לחובת הנתבעת, על פי הנטען, בגין אי תשלום דמי חכירה עבור מקרקעין שהנתבעת חכרה מאת התובעת. במסגרת תביעה זו התקיימו מספר קדמי משפט בפני כב' השופט אשר קולה שמונה לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן בפני כב' השופט אבראהים בולוס, שעבר לבית משפט השלום בעכו. במסגרת הליכים אלה השלימו הצדדים את ההליכים המקדמיים ואף הגישו תצהירי עדות ראשית, כאשר תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעת הוגשו כבר ביום 2.12.2008.

2.בשלב מאוחר יותר, בשנת 2010, הגישה הנתבעת בקשה להתליית ההליכים בתיק זה בטענה כי מתנהלים הליכים מקבילים בין המדינה לבין מושבים אחרים שהמחלוקות בהם דומים או זהים למחלוקות בתיק זה. המדינה התנגדה לבקשה. בהחלטה מיום 21.6.2010 קבע השופט בולוס, כי קיימות שאלות של עובדה ומפשט המשותפות להליך דנן ולהליכים בתיקים האחרים ולפיכך הורה על עיכוב ההליכים בתיק זה, עד סיום ההליכים בתיקים המקבילים.

3.ההליכים בתיקים האחרים הסתיימו בפשרה וללא הכרעה בסוגיות המשותפות ולפיכך, הגישה התובעת בקשה לחידוש ההליכים בתיק זה, והתיק הועבר לטיפולי בהתאם להחלטת כב' הנשיא אזולאי מיום 30.4.2014.

4.ביום 6.7.2014 קיימתי ישיבת קדם משפט במהלכה קבעתי את התיק לשמיעה מוקדמת של העד מר יצחק פטיטיף לאחר שהועלתה טענה כי מצבו הרפואי אינו יציב וכן קבעתי את התיק לשמיעת ראיות התביעה ליום 28.10.2014, לשמיעת ראיות ההגנה ליום 30.10.2014 ולסיכומים בעל פי ליום 4.11.2014.

5.ביום 31.7.2014 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר דיוני מוסכם. בהתאם להסדר הדיוני, ביקשו הצדדים לאחד את הדיון בתיק זה עם תיק ת"א (שלום – נצרת) 58770-03-14, שבמסגרתו הגישה המדינה נגד הנתבעת תביעה כספית בגין אי תשלום דמי חכירה שנתיים בגין התקופה מיום 1.9.2006 ועד 31.12.2009, כאשר התביעה משנת 2006 מתייחסת לתקופה מיום 1.9.1999 ועד 31.8.2006. במסגרת ההסדר הדיוני הודיעו הצדדים, כי אין צורך בקיום הליכים מקדמיים בתביעה החדשה שהוגשה, וכי תצהירי העדות הראשית שהוגשו במסגרת התביעה הראשונה ישמשו את הצדדים בתביעה החדשה. כמו כן הוסכם כי הנתבעת תהיה רשאית להגיש תחשיב מתוקן מטעמה אשר יכמת את הטענות שלה בקשר לתקופת התובענה הנוספת ואילו המדינה תהיה רשאית להגיש חוות דעת מטעמה תוך 30 ימים מקבלת התחשיב המתוקן. בהחלטה מיום 6.8.2014 אישרתי את ההסדר הדיוני, נתתי לו תוקף של החלטה והוריתי על איחוד הדיון בשני התיקים.

6.ביום 27.10.2014, בשעות אחר הצהריים, הגישה הנתבעת בקשה לתיקון כתב ההגנה בה היא ביקשה לאפשר לה לכלול בכתב הגנתה טענה ולפיה התובעת חייבה וגבתה מאת הנתבעת, שלא כדין, דמי חכירה שנתיים עבור התקופה שבין 1951 ועד 1975, באורח רטרואקטיבי ובניגוד לקבוע בהסכמים שנחתמו עם פיק"א. לטענת הנתבעת, הסכמי פיק"א קבעו דמי חכירה שנתיים בסך של 13.30 ל"י לכל נחלה ואילו בפועל המדינה גבתה דמי חכירה שנתיים גבוהים בהרבה. נטען, כי ההפרש בין דמי החכירה שגבתה המדינה לבין דמי החכירה הקבועים בהסכמי פיק"א מסתכם בסכום של 1,371,458 ₪ אותו יש לקזז מסכום התביעה.

7.מאחר שלא ניתן לקבל את תגובת המדינה לבקשה לפני הדיון, שכן ישיבת ההוכחות הייתה קבועה ליום למחרת, שמעתי את תגובת בא כוח המדינה בפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 28.10.2014. ב"כ המדינה התנגד לבקשה מכמה טעמים: ראשית, מתן היתר לתיקון כתב ההגנה כמבוקש יביא לפתיחת ההליכים מחדש, שכן יהיה צורך בהגשת תצהירים משלימים להבהרת העניין ולהגיש מסמכים שלא היה צורך בהגשתם, כגון שטרי החוב עליהם חתמו החוכרים, מסמכים מתיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגד החוכרים על סמך אותם שטרות ועוד. פועל יוצא מן האמור שלא ניתן לקיים את ישיבות ההוכחות הקבועות בתיק ויהא צורך בדחיית כל הישיבות. שנית, המסמכים עליהם מבוססת הבקשה לתיקון הועברו לידי ב"כ הנתבעת במסגרת הליכי הגילוי והעיון במסמכים כבר בשנת 2007. הגשת הבקשה ערב ישיבת ההוכחות, כשבע שנים לאחר שהסתיימו הליכי הגילוי והעיון נגועה בשיהוי בלתי סביר. שלישית, הנתבעת אינה יכולה מצד אחד להעלות טענת התיישנות לגבי חלק מסכום התביעה ומנגד לטעון לקיזוז חובות שהתיישנו.

8.בהחלטה שניתנה על ידי במעמד הדיון, דחיתי את הבקשה לתיקון כתב ההגנה וקבעתי כי הנימוקים יינתנו בשלב מאוחר יותר, וזאת כדי לאפשר שמיעת ראיות הצדדים באופן סדיר וללא שיבושים. להלן אפרט את הנימוקים להחלטתי מיום 28.10.2014 שבה דחיתי את בקשת הנתבעת לתיקון כתב ההגנה.

9.הבאתי באריכות את השתלשלות האירועים בתיק זה, שכן להשתלשלות זו חשיבות רבה לצורך הכרעה בבקשה לתיקון כתב ההגנה. כפי שהובא לעיל, ההליכים המקדמיים בין הצדדים הסתיימו בשנת 2007 ותצהירי העדות הראשית הוגשו כבר בשנת 2008, דהיינו לפני כשש שנים. מאז ועד היום לא ביקשה הנתבעת לתקן את כתב ההגנה מטעמה, לא טענה כי ברשותה מסמכים המצביעים על כך שהמדינה גבתה, שלא כדין, דמי חכירה בגין השנים 1951 ועד 1975 באופן רטרואקטיבי ובניגוד להסכמי פיק"א. גם במהלך ישיבת קדם המשפט שהתקיימה לפני בחודש 7/2014, כשש שנים לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית, לא ביקשה הנתבעת לתקן את כתב ההגנה ולא העלתה טענה כלשהי בעניין זה. הגשת הבקשה במועד שהוגשה, כשמונה שנים לאחר הגשת כתב ההגנה וכשש שנים לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית וערב ישיבת ההוכחות, נגועה, אם כן, בשיהוי בלתי סביר.