תא"ק 58219-01-15 עיריית חיפה ח.פ 500240007 נ' סעיד ואח'

לפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעת המשיבה נגד המבקשים לתשלום חוב ארנונה בגין נכס, בו החזיקו ברח' נורדאו 7/7, חיפה, עבור השנים 1/7/95 עד 1/3/14 בסך 109,398 ₪. לכתב התביעה צורפו דפי חשבון לשנים 2013, 2014 ו-1995 בלבד, מכתב התראה מיום 16/7/14 ואישור מסירה בדואר רשום.

המבקשים אינם מכחישים החזקתם בנכס בתקופה, כדיירים מוגנים, טוענים להתיישנות חלק מהחוב ולהעדר פירוט של מלוא החוב. המבקשים כופרים בנכונות בחוב, טוענים כי סולק ואף שולם ביתר, כאשר התובעת הצטרפה להליך פשיטת רגל, שהגיש הבנק נגד השוכרים, ולא פירטה את התשלומים ששולמו. עוד טוענים המבקשים כי סכות התביעה כולל חוב בגין תקופה, בה נאלצו לעזוב את הנכס בהוראת בית המשפט בשנת 2012, ומאז היה על בעל הבית לשאת בתשלומי הארנונה.

המבקשים כופרים בחובתם לשלם הוצאות משפט, וטוענים כי כאשר קיבלו מכתב דרישה, השיבו עליו, וסברו כי המשיבה מקבלת את טענותיהם, והתיק נסגר. לבקשה ולתצהיר לא צורף כל מסמך.

בהתאם להחלטתי מיום 10/8/15 הודיע הנתבע את מס' תיק הפש"ר, אליו התייחס בבקשה, אך מס' התיק היה שגוי, והמס' הנכון הינו 7890-01-10. המבקש קיבל ביום 24/3/14 הפטר מכל חובותיו בני תביעה ליום צו הכינוס, 9/2/10.

המשיבה הגישה תגובה מפורטת, לה צירפה מסמכים, שלא צורפו לפני כן.

לטענת ההתיישנות טוענת המשיבה כי יש לדחותה מאחר והמבקש מודעים לחוב מזה שנים במסגרת הלכי גביה, לא העלו את הטענה במהלך השנים, ואף הודו בקיום החוב במשלוח צ'ק עבור תשלום בשנת 1997, שחולל, בשנת 1998 ובשנת 1999 נשלחו מכתבי התראה, המבקשים הגישו בקשות להנחת נזקק בשנת 1998, 2002, 2003, 2005 ו-2006, שילמו תשלומים חלקיים בכל אחת מהשנים 2002-2006. המשיבה מפרטת כי בשנת 2008, לאחר מספר התראות בשנת 2007-2008, וביצוע עיקול, הגיעה המבקשת להסדר פריסת תשלומים, וכך גם המבקש בשנת 2009, לאחר הטלת עיקול בבנק.

לעניין הליך פשיטת הרגל של המבקש, מגיבה המשיבה כי היא רשאית לפעול נגדו לגביית כל חוב שנוצר לאחר מתן צו כינוס ביום 9/2/10. עוד מבהירה המשיבה כי הכספים, שהתקבלו בתביעת החוב בהליך הפש"ר התייחסו לנכס דנן ולנכס נוסף, שהיה רשום ע"ש המבקש ברחוב העצמאות.

המשיבה ממשיכה ומפרטת כי נשלחו דרישות, ננקטו פעולות מבצעיות, הושגו הסדרים והוגשה בקשה להנחה בשנים 2010, 2011, 2012, 2013 ותחילת שנת 2014. המשיבה טוענת כי כל אחד מהתשלומים חידש את מניין תקופת ההתיישנות, בהיותו הודאה בקיום החוב.

לעניין הטענות בין המבקשים לבעל הבית, טוענת המשיבה כי אין בהן כדי להקים הגנה בפני תביעת המשיבה.