תא"ק 57931-10-15 מועצה מקומית גדרה נ' מיניס

לפניי בקשת רשות להתגונן.

המשיבה הגישה ביום 28.10.15, תובענה כספית ע"ס 218,802.90 ₪, בסדר דין מקוצר בגין חוב ארנונה נטען המיוחס למבקש, שמקורו ב-6 נכסי מקרקעין, אשר נוצר בשנים 2008-2015. הנכס העומד בלב ההליך דנן הוא גם זה שעמד בלב שלל ההליכים אשר התנהלו בעקבות פרשה בעניינו של נכס מקרקעין הנמצא בשטחה של המשיבהה, אשר תחילתה בשנת 1983 (נכס מספר 2005200).

להלן העובדות הרלבנטיות לעניינו בלבד וגם הן בתמצית.

בשנת 1983, רכש המבקש זכות במקרקעין שהוגדרה "זכות בניין בית מלאכה בשטח של 160 מ"ר". ראש המועצה דאז חתם בשולי אותו הסכם מכר על אישור העברת הזכויות. המבקש הקים על המקרקעין מבנה בן קומה אחת ולאחר מכן הוסיף קומה נוספת. חלק מהמבנה הושכר בעד דמי-שכירות חודשיים. בשנת 1995, הגיש מנהל מקרקעי ישראל תביעת פינוי כנגד המבקש לסילוק ידו מן המקרקעין, בטענה כי המשיבה לא הייתה רשאית להקנות זכויות במקרקעין למוכר הזכויות או למבקש. המבקש מצדו הגיש תביעה כספית כנגד המשיבה ואחרים והדיון בתובענות אוחד. ביום 27.11.08, ניתן פסק-דינו של בית משפט השלום ברחובות (ת"א 1862/00, ת"א 1817/05), בו נתקבלה תביעת הפינוי של המנהל ונדחתה תביעתו הכספית של המבקש. על פסק-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"א 1584-02-09). ביום 9.11.09, בדיון בערעור, הוסכם בין הצדדים על ביטול פסק-הדין בכל הנוגע לתביעתו הכספית של המבקש ועל השבה לבית משפט השלום. הערעור בנוגע לתביעת הפינוי נדחה בפסק-דין ביום 31.12.09, עליו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 787/10). ביום 16.8.15, ניתן פסק-דינה המנומק והמפורט של כב' השופטת מירב כפיר בהליך אשר הוחזר לבית משפט השלום ברחובות כאמור (מספרו החדש 31440-09-10). ערעור עליו נדון בבית המשפט המחוזי מרכז וניתן בו פסק-דין מוסכם ביום 22.6.16 (ע"א 43678-10-15). להשלמת התמונה יצוין כי בסופו של יום חויבה המשיבה לשלם למבקש סך כ-781,810 ₪ (ר' פרו' מיום 22.6.16). עוד יצוין כי התנהלו הליכים נוספים במשך השנים בעניינו של אותו נכס מקרקעין.

בד בבד עם ניהול ההליכים כאמור, הגישה המשיבה תובענה זו. לאחר דין ודברים, לרבות מחיקת בקשת הרשות להתגונן וביטולה, התקיים לפניי דיון ביום 18.7.17. המבקש אינו מיוצג בהליך דנן. המשיבה ביקשה לקבל פסק-דין חלקי, התואם לטענתה את צו הפינוי, לפיו יחויב המבקש בתשלום ארנונה לתקופה שמחודש אפריל 2008 ועד ליום מתן פסק-הדין לפינוי בבית המשפט העליון, 7.4.10. המבקש מצדו טען כי המשמעות של צו הפינוי היא שלא ניתן להשכיר עוד את הנכס וכן כי עליו להרוס את הנכס.

דומה כי אין חולק כי תקופת ההשכרה האחרונה (לחברת אילדור אלקטרוניקה) הסתיימה בשנת 2007 (ר' עמ' 3, שו' 19, עמ' 4, שו 6). אין חולק בהקשר זה כי שולמה ארנונה עד שנת 2008.

על יסוד זה, אין לי ספק כי יש לייתן למבקש רשות להתגונן ביחס לכל התקופה הנתבעת. על בית המשפט יהא לאחוז את השור בקרניו ולהכריע בטענה בדבר היות המבקש "מחזיק" בנכס מאז שנת 2008 ואילך.

טענת המשיבה שלפיה לא הוגשה השגה ביחס לתשלום הארנונה לתקופה שממועד סיום תקופת ההשכרה, בשנת 2007 שמאז לכאורה החזיק המבקש בנכס ועד למועד ה"פינוי" הנטען, 7.4.10, היא למצער אבסורדית.