תא"ק 57605-03-15 ראב נ' זעירא

1. בפני תביעה לסעד כספי , להשבת תשלומים ששילם התובע עבור מקרקעין שעמותה ,שהוא בין חבריה , זכתה במכרז של משרד השיכון לרכישתם, והועברו לידי הנתבע כמייצג ו/או נאמן של העמותה. התובע , טען בתביעתו כי הופסקה חברותו בעמותה ולפיכך ביקש להשיב לו את מלוא התשלומים שהגיעו לסך של 500,000 ₪ (להלן-"התמורה").

2. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ביום 26.3.15 מבלי שהנתבע הגיש בקשה למתן רשות להגן בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן-"התקנות"). ביום 27.4.15 הודיע הנתבע כי התמורה הועברה לתובע כבר ביום 26.4.15 זאת לדידו לאחר שהעמותה הורתה לו לעשות כן .

שאלת מועד ההרשאה להעברת התמורה מהנתבע לתובע, נתונה במחלוקת לאור טענתו של התובע בכתב התביעה כי העמותה הורתה על ההעברה עובר להגשת התביעה ומבלי שההודעה של הנתבע על מועד האישור מהעמותה, נתמכה בתצהיר .

3.משהועברה התמורה, ביקש הנתבע לדחות את התביעה ללא צו להוצאות. לכך, התנגד התובע וביקש את הוצאותיו וכן ביקש לחייב את הנתבע בריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה עד מועד העברת התמורה לידיו. בנוסף ביקש שתינתן לו רשות לפיצול סעדים לאחר שעתר לכך במסגרת תביעתו. לכך התנגד הנתבע וטען בין השאר כי היה בידי התובע לכלול את מלוא הטענות והסעדים וכי אין להטריחו להליך אחר במתן רשות לפיצול סעדים.

4. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי בי-דין ובהיעדר בקשה למתן רשות להגן ובפרט תצהיר של הנתבע לעניין מועד מתן ההוראה אליו להעברת התמורה , אין למנוע מהתובע לקבל הפרשי הצמדה וריבית כמו גם הוצאות ההליך שעה שהתביעה הוגשה בדין ולאחריה הועברה אליו התמורה.

5. לפיכך, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הפרשי הצמדה וריבית לסכום התמורה לתקופה מיום 26.3.15 ועד יום 26.4.15 לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961.

יוער , כי התובע לא כלל אמנם בכתב התביעה סעד לחיוב בהפרשי הצמדה וריבית כי אם השבה בלבד. עם זאת, בהתאם לתקנה 14 (ב) לתקנות , אין בכך כדי למנוע ממנו לבקש את הפרשי ההצמדה והריבית . נכון הדבר בפרט לאור התכלית של ההשבה, להבטיח שלא תהיה התעשרות על חשבון התובע בשעה שנימצא כי קמה לו הזכות להשבה.

פיצול סעדים:

6. הבקשה לפיצול סעדים הועלתה בכלליות בכתב התביעה ולפיה ביקש התובע להתיר לו לתבוע את מלוא העילות , הסעדים , האובדן והנזק שנגרמו לו מהנתבע ו/או מגורמים אחרים (סעיף 43 לכתב התביעה). עם זאת, בבקשה נוספת שהגיש התובע לפי החלטה שנתן כב' הרשם נטען לפגיעה בשמו הטוב כמו גם לנזק כספי שעשוי שיתבע בגינו , בין אם את העמותה ובין אם את הנתבע.

7. העומד ביסוד תקנה 45 לתקנות לפיה על תובע לכלול את מלוא הסעדים בגין אותה עילה הוא למנוע הטרדה של נתבע בהתדיינות כפולה ולמנוע עומס מבתי המשפט. החריג לכלל הוא במתן רשות לפיצול סעדים מקום בו כלל מעשה בית-דין , עלול להחמיר עם התובע ולמנוע ממנו עמידה על זכות מהותית בשל קושי דיוני (ב' רוטנברג , " פיצול סעדים" תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמד-1984 , משפטים ט"ז תשמ"ו, 390,393). מקום בו קיימים סיבה עניינית ואינטרס לגיטימי לפיצול, יינתן ההיתר לכך גם אם תיגרם בכך הכבדה על הנתבע (ע"א 571/88 בניני איפל בע"מ נ' איתן סתוי, פ''ד מד(3) 636, להלן- "פרשת אייפל", פסקה 9).

8. התובע ביקש להנות מהסדר דיוני מיוחד שנקבע בתביעה בסדר דין מקוצר בכך שהדיון בה מהיר ככל שיש לה בסיס מוצק (ד' שוורץ, סדר דין אזרחי- חידושים, תהליכים ומגמות, מהדורה שביעית, עמ' 327). עם זאת, אין לקבוע כי בשלב זה בידי התובע לתבוע את מלוא הסעדים ובעילות שונות שכן מכתב התביעה עולה לכאורה לפי טענתו כי רב הנסתר על הנגלה בעניין הליך הפסקת חברותו בעמותה. הדבר, עשוי להשליך על בחינת הסעדים לרבות שאלת קיומה של יריבות עם הנתבע , או שמא עם העמותה אם בכלל. בהתאם לכך גם הודיע התובע כי אינו מצרף את העמותה וכי טענתו מצטמצמת לאי העברת התמורה (סעיף 39).

על כך גם מצינו בפרשת אייפל בדברי כב' השופט ד' לוין : " נראה שלפעמים, גם אם פתוחים בפני התובע כמה מסלולים חלופיים,וגם אם יכול היה תובע, במסגרת של כתב-תביעה רגיל, להשיג כמה סעדים, לא יהא זה מן הנמנע ליתן לו רשות לתבוע סעד פלוני בהליך מסוג אחד וסעד אלמוני בהליך מסוג אחר.ואכן פסק בית-משפט זה, כי אם בשל בעיה של פיצול סעדים עלול התובע לאבד זכותו ליהנות מן האפשרות לתבוע חלק מן הסעדים שהוא זכאי להם בסדר דין מקוצר,הרי זו עילה טובה ליתן לו רשות לפיצול סעדים " (פסקה 11 והאסמכתאות שם).