תא"ק 57463-11-14 יעקב נ' אוצר מים חיים חברה לבניין בע"מ ואח'

מונחת לפניי בקשה של המבקשים (להלן: "הנתבעים") למתן רשות להתגונן בתביעה שהגיש התובע וסכומה 575,000 ₪.

התובע טוען בתביעתו, בין השאר, כי הוא בעלים ומחזיק של משרד ושלוש חנויות בשכונת מאה שערים בירושלים (להלן: "הנכס"), בהם בין היתר, מנהל התובע עסק ותיק לממכר פרזול ומפעל לייצור אלומיניום ותריסים (להלן: "העסק"). לטענת התובע, הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היא חברה והנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הוא בעל החברה ומנהלה הכללי. בין התובע לבין הנתבע, גובשה הסכמה לקיומה של שותפות עסקית. בנוסף, נחתם ביניהם הסכם שכירות בלתי מוגנת לפיו התובע השכיר את הנכס, המלאי, הכלים והציוד ושם העסק לנתבעים, לתקופה של שנתיים כנגד דמי שכירות חודשיים של 25,000 ₪. חרף ההסכם האמור, הנתבע נטש את העסק ולא שילם את דמי השכירות, דבר שהביא להגשת התביעה דנן. כאמור, התובע העמיד את תביעתו בגין אי-תשלום דמי שכירות על סך 575,000 ₪.

בבקשתם למתן רשות להתגונן טוענים הנתבעים, בין השאר, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר. לטענתם, התביעה היא למעשה תביעה שכנגד לתביעה שהוגשה על-ידי הנתבעים בבית משפט זה כנגד התובע [ת.א. 5031-03-14], ובה נתבע התובע בגין סכומי כסף שחב לנתבעים בגין הפרת ההסכמים ביניהם. הנתבעים מעולם לא שכרו שטח או חנות מהתובע, והתובע אינו בעל הזכויות הקנייניות בנכס ואין לו סמכות להשכיר את הנכס. התובע שוכר את הנכס מבעליהם החוקיים.

לטענת הנתבע, בינו לבין התובע קיימת היכרות מוקדמת. התובע פנה לנתבע לקבלת הלוואה כאשר הוסכם כי לאחר שהתובע ימלא את התחייבויותיו בהסכם ההלוואה היא תיהפך להשקעה משותפת בעסק לשם השבחתו ושגשוגו. לטענת הנתבע, הוא מילא את חלקו במוסכם עם התובע ואולם התובע לקח את סכומי הכסף שקיבל מהנתבע ולא העבירם לטובת העסק. התובע לא שילם את חלקו בסחורות ובציוד שנרכש על-ידי הנתבע לצורך מכירתם בעסק. לפיכך, הגישו הנתבעים כאמור, תביעה כספית כנגד התובע. בנוסף, טוענים הנתבעים, כי הסכם השכירות שצורף לתביעה הוא מזויף והנתבעים או מי מטעמם, מעולם לא חתמו עליו והתובע לא הציג עותק מקורי של ההסכם (סעיפים 23-21 בכתב הבקשה).

לטענת הנתבע, הוא נתן לתובע שיקים בסך כולל של 650,000 ₪. מאחר והתובע לא השיב לנתבע את השיקים כפי שהתחייב ובכדי לצמצם את נזקיו, נתן הנתבע הוראות לביטול השיקים. בשל התנהלות התובע כאמור, הנתבע לא אייש את החנות למעט תקופה של שבועיים בתחילת שנת 2014. התובע מפעיל לבדו את העסק וגם השכיר חלק מהחנויות ומהשטח אותו הוא מחזיק לאנשים אחרים.

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, לאחר עיון בכתבי הטיעון על נספחיהם ושמיעת טענותיהם בדיון, סבורני כי דין הבקשה למתן רשות להתגונן להתקבל אך בכפוף לתנאי שייקבע בהמשך.