תא"ק 56356-06-14

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 16.12.14.

טענות הצדדים

1.לטענת המבקשת, נודע לה על פסק דין ביום 1.6.15 עם קבלת אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל. לטענתה כתב התביעה לא נמסר לידה מעולם. בבקשה נטען כי המבקשת סובלת מטרשת נפוצה לתמיכה בבקשתה צרפה המבקשת תצהיר מטעמה.

2.בתגובתה, התנגד המשיב לבקשה ופרט כי כתב התביעה הומצא לאמה של המבקשת, הגב' חנה ביום 1.9.14 על ידי שליח מטעמו, אשר בהתאם להוראות בית המשפט, כב' הרשם הבכיר יחזקאל, צרף תצהיר נוסף בו מסר פרטים נוספים, ורק לאחר מכן נחתם פסק הדין. המשיב טען כי פסק הדין עצמו הומצא למבקשת ביום 2.4.15 כאשר שוב לא היתה המבקשת בבית ועל כן נמסר לאמה, ורק משלא שילמה את סכום פסק הדין הוגש פסק הדין לביצוע ואו אז הוגשה הבקשה. המשיב טען כי אין מקום לבטל את פסק הדין מחובת צדק, וגם משיקול דעתו של בית המשפט אין מקום להורות כן מקום שאין בפי המבקשת הסבר לאי הגשת התביעה במועד ואין בפיה טענות הגנה.

בתשובתה מיום 28.6.15 שבה המבקשת וטענה כי לא קיבלה לידיה את כתב התביעה שאחרת היתה מגישה כתב הגנה והוסיפה כי ההסכם עליו חתמה שונה בתכלית מזה שצורף לתובענה וכי נעשו בו שינויים מהותיים לאחר החתימה. הא ותו לא.

דיון והכרעה

4.דין הבקשה להידחות ואיני מוצאת לבטל את פסק הדין הן מחובת צדק והן משיקול דעת בית המשפט.

אפרט. תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות) קובעת כי "באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים אמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים". בענייננו משנטען כי ההמצאה בוצעה לאמה של המבקשת, המתגוררת עמה, הרי שבוצעה המצאה כדין, ואין מקום להורות על ביטול פסק הדין מחובת צדק.

יודגש כי נוכח הטענה להמצאה כאמור, היה על המבקשת לצרף את תצהירה של אמה לתמיכה בטענותיה.

"אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. אי-הבאת עד כזה יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, לפיה עדותו הייתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד" (ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' מתתיהו סלימה, פ"ד מה(4) 651)

ודוק. מדובר בעדה קרובה לה, שאין, על פניו, מניעה להגיש תצהיר מטעמה. הימנעות מצירוף תצהיר כאמור מקים החזקה כי לו היתה נדרשת להגיש גרסתה בתצהיר, לא היתה אמה של המבקשת תומכת בגרסתה, ועל כן נמנעה מצירופו וחזקה זו לא נסתרה.