תא"ק 56347-03-15

המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר, כנגד המבקשת, לתשלום בעד שירות שנתן לה בתקופה החל בינואר 2014 וכלה במאי 2014.

לתביעתו צירף הזמנת עבודה מיום 28.9.2014, חתומה ע"י ראש העיר, מנכ"ל העירייה וגזבר העירייה. כמו כן צירף טבלת שעות עבודה המסתכמת ב- 549.5 שעות עבודה.

בהזמנת העבודה הוסכם על 500 שעות עבודה, לפי 169.50 ₪ לשעת עבודה, לא כולל מע"מ.

טוענת המבקשת כי התביעה אינה כשרה להתברר בסדר דין מקוצר, משום שאין בידי המשיב ראיה לכך שעבד את פרק השעות שהוא תובע בגינו (500 שעות). להבדיל, היא טוענת כי טבלתה שעות המצורפת לתביעה נעשתה ע"י המשיב בלבד, והיא אינה נושאת חתימה או אישור של מי מטעם המבקשת. מכאן, שאין ראיה בכתב על התביעה והיא לא תוכל להתברר בסדר דין מקוצר. המבקשת טוענת כי המשיב עבד 489.9 שעות בלבד לפי המסמכים המצויים בידה.

המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות משום שעסקינן בתביעה לסכום קצוב על יסוד ראיה בכתב, שניתן לבררה בסדר דין מקוצר.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני דוחה את הבקשה ואלה הנימוקים:

לפי ההלכה הפסוקה, ראיה בכתב, ואף ראשית ראיה בכתב, מתייחסת לעילת התביעה. כידוע, אין מכבידים בתביעה בסד"מ על התובע ואין מחייבים בצירוף ראיה בכתב לכל חלק מחלקי התביעה.

"אין צורך במערכת מלאה של ראיות בכתב ו"ראשית ראיה, - מספקת...זאת בתנאי שהסכום הוא קצוב וניתן להוכחה בראיות חיצוניות" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, תשס"ג – 2003 עמ' 303 וע"א 16/89 ורדים חברה לגידול נגד החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ, פ"ד מה (5) 729,735). ומקל וחומר שאם ניתן להוכיח את הסכום הקצוב בראיות חיצוניות, משמע שאין צורך לצרפן לתביעה בסדר דין מהיר.

כאמור, הראיה בכתב צריכה להתייחס לעילת התביעה, קרי: להסכם או להתחייבות ואין צורך שהיא תתייחס לסכום התביעה ותוכיח אותו.