תא"ק 56043-06-14 בנק אוצר החייל בעמ נ' ליסקר

לפניי בקשת רשות להתגונן.

המשיב (להלן : "הבנק") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר, על סך של 118,452 ₪, כנגד המבקש בגין יתרות חוב בחשבון העו"ש ובהלוואות.

המבקש פתח את חשבון העו"ש אצל המשיב בשנת 2009. מסגרת האשראי בחשבון הועמדה בסך של כ- 28,000 ₪.

אין מחלוקת כי במהלך חודש פברואר 2014 העביר המבקש באופן חד צדדי את משכורתו החודשית לבנק אחר. לטענת המבקש, לאחר שבקשתו מהבנק המשיב לאשר לו הלוואה לצורך מימון רכישת רכב חדש סורבה, נאלץ ליטול הלוואה מבנק אחר ולהעביר את משכורתו לאותו בנק.

טוען המבקש כי מאז הועברה משכורתו הזרים בלחץ הבנק כספים לחשבון העו"ש בהתאם ליכולתו לצורך צמצום החוב ואף מסר לידי הבנק הוראות קבע חתומות לכיסוי כל התחייבויותיו ואולם, הבנק בחר שלא לגבות התשלומים באמצעות הוראות הקבע והעמיד א ההלוואות לפירעון מיידי בחשבון העו"ש, פעולה שגרמה לו לנזקים ניכרים.

עדו טוען המבקש כי עמד בכל התחייבויותיו בהתאם לסיכומים בינו לבין פקידי הבנק וכי הבנק הוא שהפר ההסכמות עמו. לטענתו, הבנק פעל כלפיו מתוך נקמנות לאחר שהמבקש בחר ליטול ההלוואה מבנק אחר בתנאים טובים יותר.

דיון והכרעה:

בדיון בפני נחקר המבקש על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי חקירת המבקש וטיעוני הצדדים בפני הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן.

אין חולק כי בעת שנפתח חשבון העו"ש של המבקש אצל הבנק המשיב הופקדה משכורתו החודשית של המבקש בחשבון. ברי כי מסגרת האשראי שהועמדה למבקש בחשבון היתה בין היתר על סמך משכורתו שהופקדה בחשבון.